בשעת בוקר מוקדמת, כשסימני הזריחה רק החלו לשטוף את
השמיים ממזרח, הגיעו שלושת הגיבורים הגיעו לעיר גת’רו.
גת'רו הייתה פנינה של תרבות מתקדמת בעולם אפל
ופרמיטיבי. העיר הייתה סגורה בתוך בועת אטמוספירה עגולה וענקית שממנה היו רק שתי
יציאות - במערב ובמזרח. גת'רו הייתה סמל לתקווה, אך בו זמנית גם לפחד - הם הסתגרו
בתוך הבועה שלהם ונרתעו מפני שאר העולם.
שלושת הגיבורים ירדו במורד הגבעה והגיעו לכניסה
המערבית, שם נפגשו עם שומר השער.
"סלחו לי, אבל העיר גת’רו לא מקבלת אורחים בימים
הקרובים." אמר השומר בזעף. הוא היה לבוש שלד חיצוני מתקדם, וחמוש ברובה
פלסמה. לא טיפוס להתעסק איתו.
"אבל אנחנו זקוקים לשירותי המחקר שלכם."
התלוננה המדענית. "באנו דרך ארוכה כדי להשתמש במעבדות שלכם ובחכמי העיר. אם
זה עניין של תשלום-"
"שום דבר שכזה." אמר השומר. "אנחנו פשוט
לא מקבלים אורחים. יש משבר כלל-עירוני, ואנחנו לא צריכים צרות נוספות."
"משבר?" שאלה הבוקרת. "ספר לנו. אולי
נוכל לעזור."
"אני בספק." אמר השומר, בוחן את השלושה
במבטו, משתהה לזמן רב מדי על כוסה החשוף של הבוקרת. הבוקרת הביטה בו בחזרה בחיוך
אירוני - הכוס, מקור תאוותו, מסתיר בחובו גם את סופו.
השומר רטן שוב, ופנה אל המדענית. "טוב, אם אתם
באמת רוצים לדעת, גביש האנרגיה שלנו נלקח. בלעדיו העיר תגווע בתוך ימים ספורים,
וגם פיסת התרבות האחרונה הזאת תעלם מעל פני האדמה."
"מה?!" התרעמה המדענית. גת'רו ייצגה בשבילה
את כל מה שטוב בעולם, את האידאל שאליו צריך לשאוף… ובעוד
מספר ימים היא תקרוס ותגווע??
"נגנב? על ידי מי?" שאל הגבר.
"אחת המדעניות הראשיות שלנו." אמר השומר
בכאב. "היא ומדען נוסף פיתחו רצף כימי חדש, שאמור לאפשר לאדם לשחרר כוחות
פנימיים חזקים שטבועים בו."
"נתקלנו באותו 'מדען נוסף'." רטנה הבוקרת.
"והוא היה מעט משוגע."
"בניסוי האחרון שלהם היה פיצוץ," אמר השומר,
"ודאסקאל השתגע. המדענית השניה, ברזיל, הושפעה מהחומרים הכימיים אבל לא בדרך
לה ציפו."
"מה קרה לה?" שאלה המדענית בעניין.
"היא החלה לצבור כוח במקום לשחרר אותו." אמר
השומר. "לחרדתה, היא גילתה שבעקבות כך, אין שום דרך לספק אותה מינית.
מתוסכלת, היא דרשה שימשיכו מחקר על החומר כדי למצוא לה תרופה. קהילת המדענים
החליטה ההיפך, לגנוז כל חומר שקשור לנושא. ברזיל התרגזה ולקחה בכוח את גביש
האנרגיה. ניסינו לעצור אותה, אבל כל מטח לייזר רק נספג בתוכה ומחזק אותה- היא
חסינה לכל! ברזיל לקחה את הגביש אל המערות השורקות שבצפון, כנקמה. ניסינו לקחת
אותו בחזרה מספר פעמים, אבל תמיד נכשלנו. ובלי הגביש, ימינו ספורים!"
"נשמע כמו אתגר לעניין." אמר הגבר, מגורה.
"נשמע גם שהיא היחידה שתוכל לעזור לנו לגלות עוד
על עצמנו." הוסיפה המדענית.
הבוקרת הנהנה. "ובכן, יש לך מזל שאנחנו פה."
היא התקרבה אל השומר ושמה את ידה אל כתפו, בכוונה נעמדת בפיסוק רחב שפער את כוסה
הארוך. "נראה מה אנחנו יכולים לעשות."
"אה, כן.." מלמל השומר, מבטו נמשך מיידית אל
מותניה.
"השתעשנו מספיק, והדרך לפנינו עוד ארוכה."
קרא הגבר ופנה צפונה, המדענית איתו.
"אני איתכם." אמרה הבוקרת, ומיהרה בעקבות
הגבר. היא שלחה מבט מהיר לאחור, והפריחה לשומר נשיקה מחוייכת.
שלושת הגיבורים הודו לשומר ופנו צפונה, אל עבר המערות
השורקות.
המערות השורקות היו שרשרת מערות בתוך גבעות הצפון שבארץ
הנשרים. הייתה זו ארץ שאינה מסבירה פנים, אפורה וחד-גוונית. מדי פעם בקע שיח עלוב
וחסר עלים מתוך האדמה הקשה. לא היו יצורים חיים בארץ זו. הקול היחיד היה שריקת
הרוח.
בשעת ערב הגיעו הגיבורים לפתחה של המערה. הוא היה רחב
ומאיים, ומתוכו נראה זוהר קלוש.
הגבר פנה אל הבנות. "אכנס." אמר. "אף לא
אחד מגברי העיר יכול היה לספק אותה, אך אין לי ספק שאני אוכל לבצע את
המלאכה."
המדענית חייכה בביישנות, והרכינה את ראשה.
הבוקרת הנהנה אל הגבר. "אתה מלא און יותר מכל גבר
שפגשתי, או אפילו שמעתי אודותיו. הכוח בידיך."
הגבר פנה אל המערה, ונכנס לתוכה.
לאחר שהלך מספר דקות, החל הזוהר המוחזר מהקירות להתגבר.
הוא התקדם בעיקול, ולעיניו התגלה חדר גדול. מנורות מוזרות הקיפו את קרותיו,
מקרינות אור צהוב ויציב, ומצדו השני עמד כן מתכת שעליו ניצב גביש גדול, מנצנץ
באנרגיה פנימית. לא היה כלל ספק כי זהו גביש הכוח.
לפני הכן עמדה מיטה רחבה, מכוסת כריות גדולות ואדומות.
על המיטה הייתה שרועה בחורה ערומה, צבע עורה שחמחם ומבריק, גופה מעוצב בדקדקנות
מדהימה, תוויה שופעים ומלאים. פניה היו עדינים אך קבועים בהבעה עייפה, ושיערה
הברונטי גלש מראשה כמו שמיכה עבה. כשנכנס לחדר, פנתה אליו.
"ברוך הבא, זר." אמרה ברזיל.
"ברוכה הנמצאת." ענה הגבר. "אם כי לא לך
ציפיתי."
"בוודאי שמעת את סיפורי." אמרה ברזיל, משתרעת
על המיטה ופניה אליו. "כל אנרגיה שספגתי לאחר התאונה עשתה אותי יפה יותר
ויותר, וחיזקה אותי יותר יותר. אך ככל שהתמלאתי יותר אנרגיה, כך גם עלה סף התענוג
שלי לגבהים בלתי אפשריים. זהו הפרדוקס שלי: אני יפה באופן בלתי אפשרי, אך בעקבות
כך בלתי אפשרי לספק אותי."
"אם את יודעת ששמעתי עליך," אמר הגבר,
"בוודאי את גם יודעת שבאתי לקחת בחזרה את גביש האנרגיה."
ברזיל צחקה בקול. היא הרימה מהקרקע אבן גדולה, מניפה
אותה כאילו הייתה עשויה קרטון, והחזיקה בה לתצוגה. "רבים ניסו," אמרה,
וריסקה את האבן באצבעותיה, "אך כולם נכשלו."
פניו של הגבר הרצינו. "מה עלי לעשות על מנת לקבל
את הגביש?" שאל.
"עבודה… או שמא עלי לומר תענוג." אמרה
ברזיל בחיוך מסתורי. "עליך להביא אותי לסיפוק מלא. לגרום לי לצרוח באורגזמה.
לעשות לי את הרגע המאושר בחיי. רבים ניסו," היא החליקה את ידה על פני כוסה
בעדינות, "אך כולם נכשלו."
זייניו של הגבר, שהזדקפו לאיתם במשך כל השיחה, מצאו את
הזמן הזה לנכון כדי לפרוץ החוצה מתוך מכנסי הג'ינס שלו. הוא נעמד מולה, זיניו
החשופים מתרחבים, ידיו קפוצות לאגרופים משני צדדיו.
"או…" אמרה ברזיל בהערכה, מביטה בזיינים
הגדלים. היא התרוממה ממיטתה, והתקרבה אל הגבר, רוכנת אל עבר איברי המין. "אני
רואה שיש מולי אתגר של ממש."
היא אחזה בידיו, והניחה אותן על שדיה הרכים.
"למה להתעכב עוד?" שאלה, מושכת את הגבר אל
עבר המיטה. "אתה רוצה שאני אגיע, אני רוצה להגיע, לשנינו אותה המטרה."
"מטרה ראויה בהחלט." אמר הגבר, מלטף את פניה.
הוא אסף אותה אליו והם התנשקו ארוכות, שדיה לחוצים אל
חזהו החשוף, ידיו מחליקות על פני גופה החלק.
הגבר התיישב על המיטה, וברזיל נעמדה מולו, מורידה ממנו
את מכנסיו. לאחר מכן נשכבה על המיטה, והגבר רכן מעליה באיטיות. מבטיהם הצטלבו
ונשארו נעולים.
"יש לפניך שלושה מכשולים על מנת להוכיח לי את גבריותך
ולזכות בתואר האיש שסיפק את הבלתי מסופקת." לחשה ברזיל. "המכשול הראשון
הוא לפתוח את שפתי הנרתיק."
הגבר הביט מטה, אל הכוס הלחוץ שמולו. זיניו נעשו כבר
קשים כפלדה. הוא הכין את עצמו, ונשם ארוכות. אז הניע את אגנו לאחור, ובכל כוחו דחף
קדימה, דוחף את אחד מזיניו אל תוך כוסה כמיטב יכולתו.
הלחץ היה כביר, אך לבסוף נפערו השפתיים לצדדים, והזין
הענקי החליק פנימה.
ברזיל חייכה אליו. "יפה. זה היה אתגר שרבים נופלים
בו. כעת עליך לעמוד באתגר השני, שהפיל עוד רבים: החיכוך."
הגבר החל להשחיל את איברו דרך גופה, ובמהירות גילה שברזיל
דברה אמת. החיכוך שבתוך כוסה היה מדהים, כמו ניסה לזיין פסל גרניט. הלחץ שהפעילו
על הזין שלו שרירי כוסה היה לא יאמן. הפעולה הפשוטה של החדרה והוצאת הזין מתוך
כוסה של ברזיל הייתה כמעט בלתי אפשרית!
הוא החל לנוע בכל כוחו, חורק את שיניו, מזרים עוד
מאמצים אל עבר אגנו.
ברזיל המהמה בהנאה. "יפה מאוד." לחשה, גופה
נע באיטיות ביחד עם הגבר המתאמץ. "וכעת לאתגר השלישי, אותו אף גבר לא יצלח
לעולם: ספק אותי."
הגבר הגביר את מאמציו. הוא הניע את זינו ככל יכולתו,
מגרה את כוסה הקשה של ברזיל. היא רק חייכה אליו, והחניקה פיהוק.
"לא תצליח." היא התגרתה בו. "לעולם לא
תצליח. בעוד מספר דקות התענוג יהיה בלתי נסבל ותגיע בתוכי, שופך את כל מטענך בזמן
שהזין הקשיח הופך לכלי מדלדל וחסר שימוש. ואילו אני כלל לא מרגישה אותך, לא יותר
מאשר אילו החלקתי שערה דקה על פני בטני."
הקנטותיה של ברזיל עלו לראשו של הגבר והוא התרגז, מגביר
את מאמציו, נשימתו מתגברת. פנימה-החוצה, פנימה-החוצה, כמו רכבת קיטור, הגבר החליק
את זינו בכוח רב בתוך גופה הקשיח של ברזיל, למרות הלחץ, למרות הקושי.
ברזיל חייכה וצחקה לעומתו, תופחת על פניו בידה. היא
חפנה את שדיה בידה, כמו מגישה לו אותם. "וותר, אהובי, הרי לא תוכל לעמוד בכך
עוד זמן רב. וותר כבר עכשיו!"
הקצב התגבר עוד ועוד עד שהגבר לא יכול היה עוד, ופלט
לתוך הכוס המצפה שפיך רב. ברזיל צחקה בקול.
"יפה מאוד," אמרה בהערכה, "אבל עדיין,
אפילו לא מתקרב."
"חכי," אמר האיש בחיוך, שולח את ידו להסיט את
הזיעה מעיניו. "זאת רק חצי הדרך."
הגבר הוציא את זינו מתוך הכוס, שנסגר אחריו כמו מלכודת
על קפיץ. הוא הרים את הזין הענקי השני, עדיין זקוף כמו עץ עתיק, ובכל כוחו דחף
אותו, עמוק אל תוך ברזיל.
ברזיל חייכה, עיניה מביעות הפתעה. "יפה
מאוד." מלמלה שוב.
הגבר חזר למאמציו. למרות שהרגיש עייף מאוד, הוא מצא את
הכוחות שנשארו בו ואסף אותם לתנופה אחרונה. בכוח אימתנים הוא זיין את ברזיל, איברו
מחליק לאורך מנהרת האהבה הצרה שלה.
ברזיל הניחה את ידיה על אגנו, תומכת בו, עוזרת לו. הוא
ראה בעיניה תקווה חדשה.
עוד ועוד, הגבר ניסה להתאפק ככל יכולתו. זמן רב, אך
הזמן חלף במהירות ולבסוף הוא נשבר והגיע, גלים של שפיך זורמים אל תוך הכוס הלוהט.
חיוכה של ברזיל הראה אכזבה. "ניסיון נחמד,
חמוד." היא אמרה. "באמת שכבר התחלתי לקוות. אבל פשוט לא מספיק מתוקי,
פשוט לא מספיק."
הגבר הביט בעיניה, ונאנח בתסכול. "הרשי לי לנוח
זמן מה," אמר, "ובקרוב-"
"אני מצטערת מתוקי." אמרה ברזיל. "אבל
לכל אחד מגיע רק ניסיון אחד."
"מה?" התפלא הגבר.
ברזיל הקשיתה את גבה לאחור, מרימה את הגבר הנעוץ בכוסה
בקלות. עמוק בתוכה נשמע קול רחש מסתורי, כמו אנרגיה שנבנית במהירות.
הגבר הביט בבהלה בגופה של ברזיל.
לפתע היא הניעה את אגנה, והגבר ניתז מתוכה בכוח עצום.
הוא הועף אל התקרה במהירות אדירה, שובר את הקיר וממשיך במעופו הלאה, עד שנעלם
מעיניה.
ברזיל הביטה אל החור מעלה האבק בחיוך עצוב.
"לא רע, חמודי." מלמלה בשקט, ידיה מלטפות את
גופה. "לא רע."
"זהירות!" קראה המדענית.
הבוקרת קמה במהירות, מביטה אל הגוף המתקרב מהאוויר.
הגבר נחת על הרצפה לידה בפישוק איברים, ונאנח בכאב.
"מסכן שלי, מה היא עשתה לך?" שאלה הבוקרת
בדאגה.
"הצלחת?" שאלה המדענית.
"רק במעט." אמר הגבר, והתיישב בעזרת הבנות.
"מחר אחזור לשם, אבל אני אצטרך תגבור." הוא פנה אל המדענית. "הגיע
הזמן להשתמש בידע שלך באלכימיה."
היה זה למחרת בצהריים.
ברזיל שכבה שרועה על מיטתה, מהרהרת בגורלה הנצחי. תנועה
מפתח המערה משכה את מבטה, והיא ראתה את הגבר נכנס אל ההיכל. הוא נעמד מול מיטתה של
ברזיל.
"אהובי, אולי לא הבנת." אמרה ברזיל בעדינות.
"גבר אחד, ניסיון אחד."
"קיוויתי שתתני לי הזדמנות נוספת." אמר הגבר
בחיוך מנצח. הוא רכן אליה, ונישק את אוזנה.
"הממ…" נאנחה ברזיל, כל גופה נרגע. ידה
נשלחת ללטף את צווארו. "אולי בשבילך אני אחרוג ממנהגי. אחרי הכל," היא חייכה
אליו, "אתה פעמיים גבר."
הגבר חייך אליה, והם התנשקו.
הוא התמקם מעליה בשנית, שני זיניו כבר נעמדים למראה
גופה האקזוטי של ברזיל.
"אבל מה גורם לך לחשוב שהפעם תצליח?" שאלה
ברזיל.
הגבר חייך, ושלף ממכנסיו זוג מבחנות מלאות נוזלים
בהירים.
"הבאתי מעט עזרה." הוא אמר.
ברזיל חייכה בהפתעה. "מצויין." אמרה.
"האתגר ממשיך לגדול."
"וגם הזין שלי." אמר הגבר, ואכן, הזינים
המשיכו להתרחב. הוא פתח את אחת המבחנות, ושתה את תוכנה.
"מה זה עשה?" שאלה ברזיל בסקרנות.
"השיקוי הזה יכפיל את סף התענוג שלי." אמר
הגבר. "ועכשיו אוכל לזין אותך במשך שעות רבות, מבלי להגיע."
"אני מצטערת חמוד," חייכה ברזיל, "אבל
לדעתי אפילו זה לא יספיק."
"אבל יש עוד." אמר הגבר, שולף את הפקק
מהמבחנה השניה.
"או? ומה זה עושה?" שאלה ברזיל.
הגבר שפך את תוכנו של הבקבוק על הזיינים, ואז עיסה אותם
בידיו, מפזר את החומר במידה שווה. "החומר הזה יאפשר לי להחליק לתוכך כאילו
זיינתי צנצנת של חמאת בוטנים."
ברזיל צחקה. "דימוי שכזה עוד לא שמעתי. הכוס שלי
נקרא בעבר בשמות רבים: מפלצת הגהינום, כבשן הלבה ונשיכת המוות… אבל עדיין לא צנצנת חמאת בוטנים."
הגבר חייך. הוא נע מעלה, ודחף את הזין הזקוף אל תוך
שפתי הכוס, פוער אותן בכוח תנועתו.
האיבר הענקי החליק אל הנרתיק, ובין קירות הרחם, החומר
האלכימי משמש כגריז ביולוגי קסום.
עיניה של ברזיל נפקחו בהנאה.
"אווו, זה נחמד…"
היא נאנחה.
הגבר זין את ברזיל בעדינות, מלטף אותה ומנשק את גופה.
ברזיל המהמה בהנאה, משתפת איתו פעולה.
הם הזדיינו ארוכות אל תוך הלילה בתנועות איטיות
ורגועות. דקה אחרי דקה, שעה אחרי שעה, הזמן חלף מסביבם. אך הם היו בעולם פרטי
משלהם, סגורים בתוך רגשותיהם המתחזקים לאיטם.
לאט לאט אך בבטחון, במעבר השעות, הרגיש הגבר את הסיפוק
נבנה בו. היה זה כבר בשעות הלילה המאוחרות כאשר ידע לפתע שלא יוכל להחזיק מעמד
יותר ממספר דקות נוספות.
הוא הביט על ברזיל, עיניה עצומות והבעתה רגועה ומחייכת.
ידיה נעו על פני גופה באיטיות, מלטפות.
תוך כדי תנועות אגן מתמשכות, רכן הגבר אל אוזנה של
ברזיל, והסיט את שערה בידו.
"בקרוב אגיע." הוא לחש לה.
עיניה נפקחו בפתאומיות.
"לא!" קראה. "אל לך. אני עדיין לא
הגעתי. אני עוד רחוקה מלהגיע!"
הגבר הביט בה מבולבל. "אבל את בבירור נהנית."
"אני מאוד נהנית." אמרה ברזיל, גופה
נע בהתאם לתנועות אגנו של הגבר. "אבל לא מספיק, אף פעם לא מספיק. אסור לך
לעצור עכשיו! מעולם לא הרגשתי כה טוב זמן כה רב! עליך להמשיך!"
"אינני יכול יותר." נאנק הגבר. הוא הרגיש כבר
את השפיך מתקדם בזיינו, כל כוח רצונו דרוש על מנת לעצור את השטפון הקרב.
"לא!" צעקה ברזיל בכעס.
באנקת מאמץ, שחרר הגבר את השפיך אל תוך הכוס החם, מגיע
לאורגזמה בגלים של עונג.
"לא!" שאגה ברזיל, וכל כוחה האדיר התרכז
בכוסה. בתנועת אגן אחת היא העיפה מעליה את הגבר, מטיסה אותו בעוצמה אדירה בחזרה אל
תוך המערה, טס בקו ישר עד אשר נחת מחוץ לה.
היה זה למחרת היום, וברזיל עדיין הייתה לוהטת מתשוקה.
היא שכבה ערומה על המיטה הרחבה, נשענת על הכריות האדומות הרכות. ברזיל שחקה בשיערה
באצבעותיה, ידה השניה שלוחה אל כוסה, מנסה לשווא לאונן ולהביא לעצמה סיפוק.
לפתע נכנס הגבר אל המערה.
"מה אתה עושה פה?" קפצה מיד ברזיל ממקומה.
"איך אתה מעז לחזור לכאן אחרי גן העדן שנתת לי אתמול, ולקחת בחזרה ללא
בושה?"
הגבר התקדם לעברה בצעד בוטח.
"זה הסוף, ברזיל." הוא אמר. "בקרוב
תגיעי כל כך חזק, שכל האנרגיה בגופך תתפוצץ בתענוג בלתי נשלט."
ברזיל הרימה גבה.
"הפעם," אמר הגבר, "הבאתי עזרה."
אל החדר נכנסו הבוקרת והמדענית, ונעמדו מאחורי הגבר,
ידיהן על מותניהן. הבעתן הביעה נחישות.
תקווה חדשה נצתה בעיניה של ברזיל.
"מה אתה מתכנן?" שאלה.
"המדענית סדרה גלולה מיוחדת מאוד." אמר הגבר,
והושיט את ידו אל ברזיל. בתוך היד הייתה גלולה לבנה ארוכה.
"הגלולה הזאת מגבירה את היכולת האמפטית פי מספר
מונים." אמר הגבר. "כשאזיין אותך הפעם, יצטרפו אלי שתי הנשים שאיתי,
ויענגו אותך כמיטב יכולתן. בעזרת הגלולה הזאת, לא רק שתחושי בתענוג המתגבר של
עצמך, אלא גם באנרגיה המינית שנבנית בכל אחד מאיתנו."
ברזיל הביטה בגלולה בעיניים נוצצות. בלי מילים נוספות,
היא לקחה אותה מידו ובלעה אותה מיד.
"קדימה, מתוקי." לחשה ברזיל. "גרום לי
לצרוח."
הגבר חייך, הרים את ברזיל בידיו החזקות, והשכיב אותה על
המיטה.
משני צידי המיטה הגיעו הבוקרת והמדענית, והחלו להתפשט.
הבוקרת פתחה את הקשר שעל חזה, מסירה את הוסט. שדיה הגאים התנשאו חופשיים. המדענית
פתחה את כפתורי החלוק לכל אורכו והסירה אותו, מגלה גוף צעיר וגמיש, אתלטי.
מבויישת, היא התקרבה אל הגבר, מרגישה בטוחה יותר בקרבתו על אף מערומיה.
הגבר רכן מעל ברזיל, ובעדינות ורכות החדיר את זיינו
העומד לתוך הכוס המצפה, שנפתח לפניו כמו פרח באביב. השניים החלו להזדיין בעדינות
ואיטיות, מחייכים ומלטפים אחד את השני.
הבוקרת נעה אל צדו הימני של הגבר, והשתחלה בין זרועותיו
אל פניו, מנשקת אותו ארוכות. כבר זמן רב שרצתה לעשות זאת.
המדענית נעה כמו נחש מתפתל על גופה של ברזיל, מחליקה את
ידיה על השדיים הרכים, רוכנת מעליהם ומלקקת אותם באיטיות ויסודיות. לראשונה בחייה
היא חקרה את גופה של אישה אחרת, והתרגשות אדירה אחזה בה.
ברזיל הרגישה את כל זאת, ונאנחה בהנאה.
הבוקרת נעה אל מאחורי הגבר ונצמדה אל גבו, מדביקה את
שדיה הגדולים אל כתפיו. היא החלה לעסות את כתפיו בעזרת ידיה, השדיים משמשים כקפיצי
עזר עוצמתיים.
המדענית רכנה על פניה של ברזיל ונשקה אותה, לשונה מלטפת
את שפתיה של האישה הנאנחת, ידיה מלטפות את ראשה. היא להטה כל כך, עד שחשבה שבקרוב
תגיע בעצמה.
הגבר הרגיש איך זיינו חודר בקלות הולכת וגוברת, הרגיש
את המתח הנבנה בתוכו כששלוש הנשים הערומות שסביבו נעות בערבוביה של אהבה וחושניות.
ברזיל הרגישה את האנרגיה הגופנית האדירה שבחדר ממלאת
אותה, את ההרגשות המדהימות מציפות את מוחה. היא ידעה בו זמנית כיצד מרגיש הזין
המתחכך בה מבפנים, כיצד מרגיש הכוס הרטוב לזין הזקוף, היא הרגישה את טעם שפתיה שלה
על לשונה של המדענית, ואת שרירי כתפיו של הגבר המתרככים, כשנעוץ בהם זוג שדיים רך.
ברזיל הרגישה כל זאת, וידעה שההרגשה עדיין רק נבנית.
הגבר הגביר את הקצב, את המאמץ, וידע שכבר עוד מעט יגיע,
יגיע כמו שלא הגיע מעולם. מעולם בחייו לא היה במצב אירוטי כל כך כמו באותו הרגע.
גופה החזק של הבוקרת נצמד אליו מאחור, וידיה החזקות עיסו את כל גופו. מולו שכבה
ברזיל היפיפיה, זיינו מחליק במורד הכוס המדהים שלה, והיא מתנשקת ארוכות עם המדענית
הצעירה.
הבוקרת נעה אל קדמתו של הגבר, והתיישבה על בטנה הרועדת
של ברזיל. היא הצמידה את גופה אל חזהו של הגבר, שדיה נמרחים עליו. הם התנשקו בכוח,
ידיהם מצמידות אותם אחד לשני. המדענית נעה אל צידם של בני הזוג. היא אחזה בעדינות
בזינו הפנוי של הגבר, והחליקה אותו אל תוך הכוס הענקי של הבוקרת. היא הניעה את
גופה על פני שלושת האחרים, הופכת אותם לגוף אחד שבו אין לדעת איזה איבר שייך למי,
וכולם נעים עם בתנועה אחת.
הגבר נאנק, דופק שתי נשים בו זמנית. הבוקרת, מגורה
ומצפה לזין כבר זמן רב, שלחה את ידיה מטה, אל בין רגליה. היא נגעה וליטפה את שני
הזיינים, ואת שני הכוסים.
ברזיל הרגישה כל זאת, ועיניה נפקחו בתדהמה. היא פערה את
פיה, משתנקת, העוצמה האירוטית שבתוכה מקשה על נשימתה. היא הרגישה מדהים,
והכוח האדיר שהיה אצור בתוכה רק הכפיל ושילש את התענוג. היא ידעה שהיא לא תוכל
להחזיק מעמד עוד זמן רב, היא הרגישה את העוצמה הגועשת בה, היא ידעה שבתוך
מספר שניות המציאות כולה תקרע אותה מבפנים.
נשיקות, תנועות, נגיעות, ותחושת ההחלקה המדהימה של הזין
בתוכה…
הבוקרת נשקה את הגבר, והלהיטות אותה הרגישה הביאה אותה
במהירות לאורגזמה. פיה, לשונו של הגבר בתוכו, נפער לאנחת תענוג. הגבר, מלא און,
השפיך בכוח אל תוך גופה של הבוקרת.
התחושות העצומות שבחדר הורגשו מיידית על ידי ברזיל.
האנרגיה התגברה, התענוג הכפיל את עצמו, ואז הכפיל את עצמו שוב, פי עשרות מונים.
ברזיל לא יכלה עוד, ובכוח מפציץ עולמות היא הגיעה
לאורגזמה. היא פערה את פיה וצרחה בכוח אדיר, קירות המערה רועדים לקולה. כל גופה
רעד, וחום כוסה עלה מידית במאות מעלות.
הגבר ושתי הנשים נרתעו לאחור, נעים הרחק מהגוף הרועד
באקסטזה.
ברזיל עברה את גן העדן בדרכה מעלה. היא אבדה כל קשר עם
המציאות החומרית. האורגזמה השתפרה יותר ויותר, מתעצמת וגדלה, צורות ומחשבות מאבדות
משמעות…
אור טהור החל לקרון מפיה הפעור ודרך עיניה הפקוחות,
להבת אש אדירה זינקה מתוך כוסה כמו להביור. המיטה שמתחתיה עלתה בלהבות, והאוויר
עצמו בער.
שלושת הגיבורים נרתעו עד לקיר המערה, מביטים במחזה
בעיניים פעורות.
ברזיל הגיעה לשיא המוחלט, והרגישה את תמציתו הטהורה
ביותר של תענוג.
גופה התפוצץ בכוח אדיר, כל האנרגיה המינית הכלואה בו
משתחררת לבסוף. קירות המערה רעדו מכוח הפיצוץ, והתקרה החלה להתמוטט.
הגיבורים הביטו במכתש שסימן את מקומה הקודם של המיטה.
"הזהרו על הגביש!" קרא הגבר, מצביע על כן
המתכת, שעמד עדיין בין גושי האבן הנופלים מהתקרה.
המדענית, שהרגישה עצבות מכך שהיתה היחידה שלא הגיעה
לסיפוק, נעמדה במקומה והסיטה את המחשבה הצידה. היא התרכזה בגופה, ובמהותו. מוציאה
מתוכה את יכולותיה הגופניות המפליאות היא זינקה קדימה, גופה הערום נע בגמישות. היא
קפצה על פני זוג אבני ענק, ובצעה סלטה שבמהלכה תפסה את הגביש בידה. היא תמרנה בין
האבנים הנופלות, משתמשת בקיר כדי להזניק את עצמה בכוח הישר אל ידו המצפות של הגבר.
הוא תפס אותה במותניה, והיא נצמדה אליו בגופה הערום. הם התנשקו אימפולסיבית, ומגע
שפתיו של הגבר הביא את המדענית לאורגזמה פתאומית ומדהימה.
לאח שנפרדו שפתיהם היא התנשמה עד שהחזירה את נשמתה,
והרימה את הגביש הזוהר באוויר בנצחון.
שלושת הגיבורים החלו לרוץ אל עבר היציאה מהמערה.
"אל גת'רו, נחזיר להם את ששייך להם." אמרה
הבוקרת.
"עם המחקר גנוז, הם לא יוכלו לעזור לנו לגלות עוד
על כוחותינו." אמרה המדענית.
"אולי טוב שכך." אמרה הבוקרת. "נראה
שנהנה לגלות את הדברים בעצמנו."
הם רצו אל מחוץ למערה, צוחקים ומאושרים.
מה מחכה לחבורת הגיבורים בהמשך דרכם? רק הזמן יגיד…