בתקופה של הרס ויאוש, הם במסע להביא חזרה את האור

 

עד קצה האופק, חלק ג': גילויים חדשים

 

שלושה גיבורים נעו בחורשה הדלילה.

הגבר, שזיקפתו גורמת לשני אברי מינו הענקיים לפרוץ את מכנסיו, לבוש במכנסי הג'ינס בלבד. חזהו הרחב חשוף לרוחות הקרירות שנושבות בחורש.

הבוקרת, שחזה הגדול וגופה המעוצב מפתים את הגברים למלכודת מוות בתוך כוסה עצום, שם היא מעכלת אותם ומתחזקת מכוחם. היא הולכת מאחורי הגבר, לבושה בווסט שמכסה בקושי על שדיה, ופס בד, בגד ים ישן, שכוסה הגבוה להדהים עולה הרחק מעליו, כמעט עד בטנה.

אחרונה הולכת המדענית, בלונדינית צעירה ושקטה. על אפה זוג משקפיים בהירים, ולגופה האתלטי רק חלוק ירוק וארוך שרוולים שמגיע עד שוקיה, ובתוכו שיקויים מסתוריים רבים.

 

הם הולכים לאורך שביל ישן, נהנים מהשמש החמימה והרוח הקלה. הם יודעים שמולם תקופה של גילויים חדשים, הם מרגישים את כוחם המתחזק בדמם. מהם הדברים החדשים שיגלו על עצמם? וכמה זמן יכול השקט להימשך לחבורת גיבורים שכזאת?

 

רחש עבר בין העצים, וענן של ציפורים פרח אל האוויר בצווחות ונעלם במספר רגעים. צל עבר על פני החורש, ודמות נעמדה מול הגיבורים, חוסמת את דרכם.

"זה," אמרה המדענית בדאגה, "איש מאוד גדול."

על השביל מולם עמד איש עצום בגודלו. הענק היה בגובה שלושה מטרים, וכל גופו היה מנופח משרירים אדירים, שבלטו בכוח מתחת לעורו האדום. הוא היה לבוש רק ברצועת חלציים עשויה עור מעובד, ופניו היו ריקים מהבעה.

"שלום לך." פנתה אליו הבוקרת. "אנחנו חדשים לארץ זו. יש ברשותך- הי!"

האיש הענקי התקדם אליהם, וביד עצומה אחת תפס את המדענית במותניה והרים אותה מהקרקע.

הגבר צעק צעקת קרב והתנפל על האיש העצום. הוא החל לחבוט בו בכוחו הרב, אבל השרירים המוצקים לא נכנעו לדבר. גם הבוקרת החלה מכה באיש הענקי, אך גם כוחה המכובד לא הספיק אפילו להזיז אותו.

האיש העצום שלח את ידו השניה והרים את הבוקרת כמו הייתה בובת קש.

הנשים היכו בידיו של הענק, המדענית מנסה לנשוך את אצבעותיו, אך הכל ללא הועיל.

תוך כדי התעלמות מוחלטת, השליך האיש העצום את שתי הנשים לתוך שק ענקי. אחר כך הרים את הגבר המשתולל, והשליך גם אותו לתוך השק.

הענק הרים את השק מהקרקע, והחל ללכת. הגבר ושתי הנשים התארגנו בתוך השק, נצמדים אחד לשני.

"מה לעזאזל הולך פה?" התלוננה הבוקרת.

"הוא אחד מהנפילים," בכתה המדענית, "הוא עומד לאכול אותנו!" היא התכרבלה בחיקו של הגבר, מחליקה על חזהו הרחב. הגבר כיסה אותה בידיו החזקות, מגונן עליה.

"שטויות." גערה בה הבוקרת. "הנפילים חיים בארצות הכפור. הם מעולם לא ירדו למישורים."

"מה שזה לא יהיה, בקרוב נדע." אמר הגבר. "הכינו את עצמכן."

 

אחרי זמן רב נפתח השק, ושלושת הגיבורים מצאו את עצמם מתגלגלים אל רצפת אבנים קרה.

הבוקרת נעמדה מיד, ובחנה את הסביבה.

הם עמדו בתוך אולם אבן גדול וגבוה, כנראה במרכזה של טירה עתיקה. הקירות היו מקושטים בפאר, ועל הרצפה היו שטיחים יפים לרוב. במרכז האולם, מספר מטרים לפניהם, ניצב כיסא מלכות גדול.

מצדדיו של כסא המלכות עמדו ארבעה משרתים, שניים מכל צד. פניהם היו נפולות ועיניהם ריקות. הם נראו כאילו כל אנושיותם רוקנה מהם. מאחר והיו לבושים בפאר נוצר מראה גרוטסקי, כמו גופות מכובדות.

על כסא המלוכה עצמו ישבה ילדה, אך היא מאד יוצאת דופן. היא הייתה נמוכה, וגילה היה לא יותר מארבע עשרה. שיערה הבהיר התגלגל בתלתלים רכים עד לצווארה וגופה היה צנום ולבן, וערום לחלוטין מלבד תחתוני כותנה לבנות על חלציה. מחזה בלט זוג שדיים ענקי, שנראה מובלט עוד יותר בגלל מבנה גופה הילדותי, ולשדיים פטמות גדולות, צבען האדום הכהה מודגש עוד יותר בגלל עורה הצח.

הילדה צחקה צחוק ילדותי, והתרוממה מכסאה, שדיה הגדולים רוקדים.

הגבר הביט בה בכעס. הוא הפנה את מבטו וראה את האיש העצום עומד מיד מאחוריהם,  זרועותיו הכבירות שלובות על חזהו הכביר עוד יותר. המצב היה ברור. הם הובאו לראיון עם המלכה הילדה, והתנהגות חצופה תביא לעונש.

"מי היא את, ומדוע שבית אותנו?" שאלה הבוקרת בכעס.

הילדה חייכה חיוך תמים. הניגוד של פניה החמודים עם שדיה הענקיים היה כה מדהים, עד שהגברחש את זייניו מתחילים להזדקף.

"אני היא רוקסאן, שליטת הטירה ארבאק, מלכה, קוסמת, וחזקה עד מאוד." הכריזה הילדה בטון גאה. "נודע לי לפי זמן מה שאתם עומדים לעבור על אדמתי, ולא יכולתי לוותר על הזדמנות להיפגש אתכם." רוקסאן חייכה חיוך זדוני. "כבר הרבה זמן שאני סקרנית לדעת עליכם יותר."

המדענית הרימה גבה. "איך שמעת עלינו?"

רוקסאן שילבה את ידיה מתחת לשדיה הגדולים, והניעה אותם בעדינות. הגבר ניסה לרסן את תשוקתו, אבל היא החלה לגבור עליו.

"סיפורים על הישגכם מקדימים אתכם בשבועות רבים." אמרה רוקסאן, מעסה את שדיה. "והייתי חייבת לדעת אם אתם באמת כל כך עוצמתיים כמו שאומרים עליכם." היא קרצה אל הגבר בחביבות.

הגבר לא יכל לעמוד בזה עוד, וזיניו התיישרו, מפוצצים את בד הג'ינס ומפלסים דרכם החוצה. זוג העמודים הזדקף והתחזק, מגיע למלוא אונו.

עיניה של רוקסאן נפקחו בהפתעה. "אווו הכל נכון!" היא אמרה בעונג. "יוצא מן הכלל. אתם אכן חבורה בעלת כוחות יוצאי דופן. ובקרוב ארוקן אתכם מכל כוחכם!"

"מה כוונתך?" התרעמה הבוקרת, שמאוד התכעסה על המשחק שהילדה עשתה בשדיה. שדיה של הילדה היו גדולים עוד יותר משלה! והיא רק בתחילת בגרותה!

"מי את בכלל? איך נעשית שליטת הארץ הזאת?" שאלה המדענית.

רוקסאן חייכה אליה. "אני ילדה גאון, וקוסמת-כימאית חזקה ביותר." היא אמרה. "אני יצרתי את ברום החביב, שהביא אתכם לכאן. ענק ביו-גנטי שכולו שלי!"

"מקסים." מלמלה הבוקרת.

"לפני כשנתיים, עוד בגיל 12, גיליתי חומר מיוחד שמסוגל להעביר חיוניות מגוף לגוף." המשיכה הילדה. "קראתי לו רוקסאן, על שמי כמובן. השתמשתי ברוקסאן כדי לספוג את כוחם של הוריי, ולאחר מכן את חיוניותם של כל תושבי הכפר, וכן הלאה. עם הזמן התחזקתי והתעצמתי ונעשתי שליטת הממלכה כולה! הביטו."

היא הסתובבה אל אחד המשרתים, וסימנה לו לבוא באצבעה. הוא התהלך בכבדות, נע בעייפות מרגל לרגל, עד שהגיע אל הילדה המלכה, ונפל על ברכיו מולה.

"הנה דוגמא קטנה." אמרה רוקסאן בחביבות, ועטפה את גרונו של האיש בידה. היא שלחה את ראשה לאחור, שיערה נע בגלים סביבו, ועצמה את עיניה.

האיש החל לחרחר, וגוון עורו האפור השחיר עוד יותר. המדענית כמעט ויכלה לראות את האנרגיות זורמות מגופו אל תוך הילדה השליטה, נבלעות בתוכה.

הילדה ליקקה את שפתיה, הבעתה מביעה סיפוק ותענוג.

הגבר צעק בזעם והתכונן לקפוץ על הילדה שואבת החיים, אבל הבוקרת עצרה אותו בעצב, מצביעה אל ברום העצום שעמד מאחוריהם.

לבסוף התרוקן הקורבן האומלל עד כדי כך, שנשארו ממנו רק עור ועצמות. רוקסאן פקחה את עיניה, ועדיין מחזיקה בגרונו, הרימה את הגופה באוויר.

"אני זקוקה לאיש אחד ליום כדי לשמור על גזרתי הבולטת" היא אמרה, מחייכת ומבליטה את שדייה, "ועל כוחי." היא סגרה את אצבעותיה, מוחצת את עמוד השדרה של האיש העלוב, ושחררה אותן, נותנת לגופה ליפול לרצפה.

"אבל ה-'רוקסאן' מסוגל להגיע רק עד רמה מסויימת." אמרה הילדה. "בקרוב אספוג אלי אתכם, ואת החומרים הכימיים המתגברים שלכם, ואעשה חזקה יותר מאי-פעם!"

היא צחקה בצחוקה הילדותי, שבא בניגוד חד כל כך לדברים הנוראיים שהרגע אמרה.

"אבל לא עכשיו, התמלאתי." אמרה הילדה, תופחת על שדיה. "אני אשמור אתכם בינתיים. בוודאי אבלע אתכם לארוחת צהריים... ברום, זרוק אותם לכלא."

שלושת הגיבורים ניסו להתנגד. המדענית אפילו הצליחה להשתחל מבין אצבעותיו של הענק ולזנק לאחור בסלטה אלגנטית, אך גם היא נתפסה לבסוף על ידי משרתיה של הילדה המלכה.

הגיבורים נזרקו אל תא הכלא, ולא נותר להם אלא לחכות לארוחת הצהריים של רוקסאן, הילדה העוצמתית.

 

תא הכלא היה חדר אבן גדול, שממנו יציאה אחת. הוא היה מחולק לרוחבו בסורגי ברזל עבים, שמצדם האחד ישבו שלושת הגיבורים, ומצדם השני הייתה הדלת אל תוככי הטירה. זוג שומרים זומבים עמדו מצדי הדלת, מחזיקים בידם ברובים ישנים אך אפקטיביים.

"נראה שזה הסוף." מלמלה הבוקרת. "אין דרך לצאת מכאן. נצטרך לחכות עד הצהריים ולנסות לברוח מברום והילדה המטורפת ברגע שיתאפשר הדבר."

הגבר הנהן.

המדענית החלה לפרוץ בדמעות. "אבל מה אם נכשל? מה אם נהפוך לארוחת הצהריים של הקוסמת-הכימאית, כוחנו ואפילו עצם חיותינו יספגו בקרבה ויחזקו אותה? אני לא רוצה ללכת ככה לעולם לא לא לפני"

"לפני מה?" שאל הגבר.

המדענית הרימה את ראשה אליהם, מנגבת את דמעותיה.

"אני אוהבת אתכם." היא לחשה. "אני לא רוצה למות לפני שאוכל להראות לכם עד כמה."

הגבר חייך, והתקרב אל המדענית באיטיות. "השקיטי לבבך." הוא לחש באוזנה. "אם זוהי אכן סוף דרכנו, והשעות הקרובות הן כל שנותר לנו, אוודה כי ננצל אותן כראוי."

הוא החל מנשק אותה על צווארה. המדענית נאנחה ברוגע, ונשענה לאחור.

הבוקרת חייכה גם היא, ונגשה אל השניים. "אם זהו באמת הסוף," היא אמרה, "בואו נדאג לסיום שיכתבו עליו שירים." היא שלחה את ידה הימנית אל חלציו של הגבר, ואת ידה השמאלית אל כפתורי החלוק של המדענית, מתחילה לפתוח אותם.

המדענית נשכבה על גבה על הדרגש, עוצמת את עיניה, מתמסרת לידיים המלטפות אותה.

הגבר רכן על גופה, אל פניה, שפתיהם נפגשות. הוא נישק אותה ארוכות. לאחר שקם, נעה אליו הבוקרת, עטפה את גופו בזרועותיה החזקות, והם התנשקו גם כן.

הזיינים העולים של הגבר הזדחלו ממתוך מכנסיו, והחלו לצמוח. הבוקרת פתחה את כפתורי החלוק הנמוכים של המדענית, מגלה את גופה העירום מתחתיו. הגבר שלח את ידו ללטף אותה, ובו זמנית חפן את שדיה הגדולים של הבוקרת, שנראו כאילו הם עומדים להתפוצץ מתוך הוסט הצר שעל חזה.

הזיניים התרחבו לגודלם האימתני המלא, והבוקרת נשכבה על הדרגש הרחב לצידה של המדענית. הן פנו אחת אל השניה והחלו להתנשק ארוכות, לשונותיהן משחקות, ידיהן מלטפות ומחבקות.

הגבר התמקם מעל צמד הנשים, מחייך. הוא אחז בזייניו הארוכים והחל להשחיל אותם אל תוך כל כוס. הראשונה נאנחה המדענית, כשהרגישה את גבריותו הענקית חודרת לתוכה. הבוקרת נאנחה אחריה, כשכוסה העצום מתחיל להתמלא על ידי הזין הגדול.

הגבר שלח את ידיו לפניו, מלטף את שדיהן של הנשים שלמרגלותיו. הן המשיכו להתנשק, מחבקות אחת את השניה, עיניהן עצומות באקסטזה.

הגבר החליק את זיינו בתוך כוסיהן של הנשים, ממלא אותן בגבריותו. הוא הניע את אגנו באופן שגרם לשלושתם לנוע כגוף אחד, הנשים מחליקות על פני זייניו בזמן שהן מתרכזות כל אחת בפיה של השניה. מאחר ודאג למדענית, החל הגבר לעסות את בטנה ושרירי רגליה האתלטיות. תנועתם נמשכה זמן רב, והלחץ החל להצטבר.

המדענית ניתקה את פיה מזה של הבוקרת, והחלה להיאנח בקול. ידיה עלו אל ראשה, והיא אחזה בשערה וצעקה בתענוג. מעולם לא הרגישה אושר שכזה!

הבוקרת והגבר החליפו חיוכים. יש להם הרבה ללמד את הצעירה חסרת הנסיון.

הבוקרת הקשיתה את גבה, דוחפת את שדיה אל תוך ידיו של הגבר. היא נאנחה בהנאה, מחייכת וצוחקת, בזמן שלידה נרעד כל גופה של המדענית. ההנאה שבתוך כוסה נבנתה לאיטה, מאוד לאיטה. היא לא ידעה למה, אך ניצלה זאת ונהנתה מכל רגע, נמנעת מלהאיץ את הסיום.

המדענית לעומתה, הייתה בשיאים של אקסטזה. היא צעקה והניעה את ראשה לצדדים, גופה רועד על גבי זיינו העצום של הגבר. היא איבדה כל קשר עם המציאות, חושיה צורחים בכל יכולתם... ואז הכתה בה האורגזמה.

המדענית הרגישה את גופה הרועד מתמלא באנרגיה חדשה, פתאומית. מבתוך התענוג הצרוף התחילה הרגשה חדשה, מפתיעה ולא מוכרת.

בטנה של המדענית החלה לתפוח, כאילו הייתה עוגה בתנור. היא גדלה והתעגלה, דוחפת את החלוק, ממלאת אותו מבפנים. הבטן הגיעה לגדלים מפלצתיים, והתפוצצה מתוך החלוק, מעיפה את הכפתורים לכל כיוון.

הגבר הגיע לאורגזמה אדירה, משפיך בכוח אל תוך כוסה של המדענית, ממלא אותה אומנם, אך בוודאי שלא מספיק כדי לנפח את בטנה לגדלים מדהימים שכאלה. הבטן המשיכה לגדול מעבר לכל פרופורציה, עגולה וענקית, גדולה יותר מגופה של המדענית עצמה, שהיתה שקועה כל כך בתוך התרגשותה עד שכלל לא הרגישה בכרסה המתעצמת. הגוש הכדורי הענקי החל לדחוף את הגבר לאחור, עד שגרם לו להחליק מתוך כוסה של הבוקרת, וליפול אל הרצפה.

המדענית המשיכה להאנח בקול, בטנה ממשיכה לגדול בקצב הולך וגובר. הבטן העצומה מלאה במהרה מאוד את התא, דוחקת את השלושה אל הקיר. הסורגים החלו להתעקם תחת הלחץ שהפעילה עליהם הבטן הגדלה, עד שלבסוף נשמע קול חריקה עז והם נקרעו ממקומם. הלחץ שהשתחרר היה כה אדיר, שהבטן העצומה נדחפה מיידית אל הקיר הנגדי, מוחצת את שני השומרים ברגע אחד, שוברת את עצמותיהם בקול לא נעים.

המדענית המשיכה להיאנח ולהיאנח. הגבר והבוקרת שמעו את קולה מבעד לבועת הבטן הענקית. נראה שהבטן ניסתה להתרחב עוד ועוד, אלא שלא נותר עוד מקום בתא. הבטן התקשחה, משמיעה קולות התמתחות ומחאה, וככל שהתקשחה כך לחצה את הגבר והבוקרת אל הקיר בכוח רב יותר. השניים גילו כי הלחץ הנוראי מתחיל לדחוף את האוויר מתוך ריאותיהם.

לפתע הפסיקה הגדילה, והבטן החלה לקטון במהירות אדירה, מתכווצת בחזרה. המדענית הייתה שכובה על הרצפה, פניה מביעות אושר ורוגע, ידה תופחת על הכדור הכביר המתכווץ.

"אני חושבת שאני יודעת מהו הכוח המיוחד שלך." אמרה הבוקרת בחיוך.

"המממ" נאנחה המדענית, מלטפת את הבטן הגדולה, שהיתה כבר בגודל הריוני רגיל. היא הפסיקה להתכווץ ונשארה בגודל המסיבי הנוכחי.

"יש לי שליטה מסויימת בנפח." אמרה המדענית בהנאה, בטנה מתכווצת עוד מעט, ולאחר רגע מתרחבת בהפתעה. "אבל באופן כללי נראה שאורגזמה גורמת לי להתנפח ללא הפסק!"

"אם כבר מדברים על אורגזמה," אמרה הבוקרת בתוכחה, "אתם שניכם קיבלתם את שלכם אבל אני לא. בוא הנה, יש לנו עסק לא גמור!"

הגבר צחק ונישק את הבוקרת. בקלות רבה הוא החליק את שני זינייו אל תוך הכוס הענקי, כשבברור נשאר מקום לעוד.

"את עצומה!" התפלאה המדענית, מביטה בכוס הרחב.

"לא, את עצומה!" אמרה הבוקרת בצחוק, מצביעה על ההריון המתקדם.

המדענית החלה לצחוק.

הגבר הצמיד את הבוקרת אל הקיר. בעזרת כוחו הרב הוא החל להקפיץ אותה על זוג הזיינים הענקיים, מכפיל את התענוג שלה.

הבוקרת החלה לצעוק בהנאה ובצחוק, מדי פעם מתנשקת עם הגבר בקול גדול.

המדענית הביטה בהם בשמחה, נותנת לבטנה לחזור ולהתכווץ בחזרה עד שבמהרה חזרה להיות בטן שטוחה ושרירית. היא שלחה את ידה אל כוסה הרטוב, שהרגיש לראשונה את כוחו של זין אמיתי וכביר. היד חזרה עם מעט מהחומר הסמיך שהשפריץ אל תוכה הגבר. המדענית רחרחה את השפיך, וטעמה מעט ממנו.

לפתע החל חזה לדגדג, והמדענית חייכה לעצמה. היא מצאה את הפתרון לבעיותיהם.

תוך כדי לבישת החלוק מחדש, היא הפנתה את תשומת לבה בחזרה אל הזוג המתעלס. הגבר הגיע כבר באחד מזייניו, השפיך מחליק לאורך רגליה הארוכות של הבוקרת. הבוקרת הייתה באקסטזה מטורפת, אחרי שהחשק והתענוג נבנו בה לאורך זמן כה רב, בגלל הכוס העצום שקשה לרצותו.

בתנועה אחרונה הרגישה הבוקרת את כל הוויתה מתפוצצת, והיא הגיעה לאורגזמה אדירה. כוח חדש ועצום השתחרר בתוכה, והיא נתנה לו להתרוצץ בגופה ללא רסן.

לפתע החל גופה של הבוקרת לגדול בקצב מדהים. היא גבהה וגדלה, ראשה מגיע אל תקרת התא ידיה נמתחות לצדדים, רגליה מתארכות ללא הפסק. הגבר הביט המום באישה הענקית שמכסה עליו כמו ליקוי חמה. הזיינים שלו החליקו החוצה מהכוס המתרחב והגובהה.

הבוקרת נעשתה גדולה יותר ויותר, והגבר והמדענית נאלצו לסגת אחורה מהענקית, שהיתה בשכרון חושים, עמוק בתוך התענוג. הוסט נקרע מעל גופה, שדיה העצומים מעיפים אותו לכל עבר. בגד-הים העלוב נקרע גם הוא, כמו היה כלום. רק כובע הבוקרים נשאר, משום מה, לגדול ביחד עם ראשה.

הבוקרת כמעט ומלאה את החדר בגופה הענקי. היא פקחה את עיניה והביטה בזוג המבוהל.

"נראה שגם לי יש כוח מיוחד כשאני מגיעה לאורגזמה." היא אמרה בחיוך ענקי, קולה מהדהד בטירה. "ונראה לי שעכשיו אוכל להתמודד עם ברום בקלות."

היא שלחה את ידה הענקית ושברה את הקיר לחתיכות. הבוקרת החלה להתקדם במסדרונות הטירה, מכופפת, גופה הענקי מפלס את דרכו בכוח רב.

הגבר והמדענית החליפו חיוכים, והחלו לרוץ אחריה.

 

קירו של חדר הכס התפוצץ בענן אבק, והבוקרת, ענקית וערומה, נכנסה אל האולם, מזדקפת לגודלה המלא, גבוה גבוה.

רוקסאן, יושבת על כסא המלכות, הביטה בה בהפתעה. אך ההבעה הפכה במהירות לחיוך.

"ברום, טפל בבחורה הזאת." היא צוותה על הר-האדם שלידה. "היא תופסת יותר מדי מקום מההיכל."

ברום, חסר הבעה כתמיד, התקדם אל הבוקרת, שרק חייכה אליו בנצחון.

"ידידי, אני גדולה ממך פי שתיים וחצי. איך אתה חושב- אוף!"

באגרוף אחד העיף ברום, הר השרירים, את הבוקרת הענקית אל הקיר. גופה הענקי התרסק אל האבן, והטירה רעדה.

הגבר והמדענית נכנסו בריצה אל ההיכל, דרך החור שפלסה הבוקרת לפניהם. הם הביטו בברום מתקרב אל הבוקרת הענקית. הוא עצר, וזינק אליה בכוח כה רב, עד שהקיר כולו נשבר ושניהם עפו החוצה, ונפלו מהמצוק עליו נבנתה הטירה.

"לא!" קרא הגבר, אך המדענית עצרה אותו. "היא תאלץ לדאוג לעצמה בינתיים." אמרה המדענית בקול חמור. "אנחנו צריכים לטפל ברוקסאן."

הילדה המלכה חייכה אליהם ממקום מושבה. "זה יהיה תרגול משעשע לברום. נראה כי זלזלתם בכוחו האדיר."

המדענית הלכה ונעמדה מול הכס. "רוקסאן, כל זה יפסק כאן ועכשיו." היא הכריזה. "אני מזמינה אותך לדו-קרב של קוסמות, על חרותינו."

גבותיה של רוקסאן התרוממו בפליאה, והיא חייכה.

"מצויין." אמרה. "כבר זמן רב שלא היה לי אתגר טוב. אני מקבלת את הדו-קרב! אם תנצחי, אתם חופשיים. אם תפסידי, תפסיקו להיאבק ותתנו לי לשאוב את כוחכם ללא כל הפרעות נוספות."

המדענית הנהנה.

"מה את עושה?" שאל הגבר באי-הבנה.

"אל דאגה, גיליתי שיש לנו יתרון עליה." לחשה אליו המדענית. היא פנתה אל רוקסאן.

"הקרב יהיה על גודל חזה!"

רוקסאן צחקה בקול, שדיה הגדולים רועדים.

"הרי את מודעת לכך שכבר עכשיו אני ביתרון עליך?" היא התגרתה במדענית. "אני אמנם רק בת ארבע-עשרה, ואת מעט יותר בוגרת ממני, אבל השדיים שלי בגודל של מלונים ואילו שלך" הילדה החלה לצחוק בקול.

"ובכל זאת." התעקשה המדענית.

"בסדר גמור." אמרה רוקסאן. היא פנתה אל אחד ממשרתיה. "הבא אלי את 'הגדולות'."

 

 

הבוקרת הענקית התרסקה על האדמה בקול גדול. ברום נחת על בטנה, ומיד החל לחבוט בה.

היא צעקה בכעס, התרוממה והעיפה ממנה את היצור המרגיז.

הבוקרת ראתה שהם נחתו בתוך חורשה, שנמצאת למרגלות הצוק עליו נבנתה הטירה. היא באמת הכפילה את גודלה פי כמה, ראשה עובר את צמרות העצים הגבוהים ביותר. היא שיערה את גובה בעשרה מטרים לפחות, כנראה יותר.

'וכל זאת, ביחד עם כוחי הטבעי הרב, ואני עדיין לא מספיק חזקה לנצח אותו?!' התרעמה.

ברום קם על רגליו, תלש ביד אחת את גזע העץ הקרוב אליו כאילו היה זה מעשה שגרתי, ונגח בבוקרת ברגלה הימנית. היא הועפה למרחק של מספר מטרים והתנגשה בעץ נמוך, מוחצת אותו לאדמה בגופה הרחב.

"לעזאזל, זה כואב." מלמלה בוקרת. היא הבינה מה עליה לעשות. כדי לנצח את ברום עליה לגדול עוד יותר, אלא שבשביל זה היא צריכה מספיק זמן כדי להביא את עצמה לאורגזמה, וברום לא עוזב אותה לנפשה!

 

 

שלוש נערות נכנסו להיכל. כל אחת מהן התכבדה בזוג שדיים ענקי, מכוסה במפית בד גדולה. הן לבשו בנוסף רק אזור חלציים מעור עתיק, אך מלבד פרטים אלו ופניהן חסרות ההבעה, היו שונות אחת מהשניה למדי.

הנערות נעמדו ליד הכס. רוקסאן כמה מכסאה, מתמתחת לאחור, שדיה הענקיים מבלטים.

למרות רצונו, הרגיש הגבר את זייניו עולים למראה החזה העצום. המדענית שלחה מבט לחלציו, ולחשה לו "זה בסדר גמור, אני רוצה שתהיה זקוף ככל האפשר."

הגבר הרים גבה, אך לא התנגד.

"את קראת לדו-קרב, ולכן תהיי ראשונה." הכריזה רוקסאן.

המדענית הנהנה, וירדה על ברכיה מול הגבר. היא החלה להפשיל את מכנסיו. הגבר הביט בה בהפתעה, אבל נתן לה להמשיך בשלה.

המדענית חשפה את זוג הזיינים הרחב. היא תפסה אחד מהם, ובמבט נחוש דחפה אותו לפיה.

היא החלה ללקק אותו בלשונה, לגרות אותו כמיטב יכולתה. הגבר שלח את מבטו מטה, והצטלב עם מבטה של המדענית. היא קרצה לו, פיה מלא בגבריותו.

הגבר הנהן. הוא הביט ברוקסאן, בוהה היטב בשדיה. הילדה, שמחה לתשומת הלב, החלה לשחק בהם, שולחת לעברו נשיקה באוויר ולאחר מכן מתחילה לנשק את שדיה.

הזיינים של הגבר גדלו והתארכו, ופיה של המדענית התמלא עד אפס מקום. היא המשיכה למצוץ בנחישות, עד אשר הגבר נאנח, הזין רעד בפיה, וזרם של שפיך השפריץ לתוכו בכוח. הלחץ היה גדול משיכלה לשאת, והיא נאלצה לנתק את פיה מהזין המשפריץ בכבדות. המדענית פערה את פיה אל מול הזין, אבל השפרצות רבות נשפכו לצדדים, על פניה, אפה, על פני גרונה ועל החלוק שלה. המדענית לא עמדה בקצב, עוצרת לנשום אחרי כל בליעה, ונאלצת לתת לחלק מהשפיך לנזול מצדדי פיה.

כשהסתיימה לבסוף ההשפכה, היא קמה על רגליה, ונעמדה מול רוקסאן, ידיה על מותניה ואזור פניה מכוסה שפיך רב.

היא הרגישה דגדוג בחזה, ומיד לאחר רגע החלו שדיה לגדול. הם התמלאו מבפנים ובמהירות, מותחים את בד החלוק. החלוק התעצב בצורת שני גלובוסים עגולים, מנסה ככל יכולתו להשאירם בתחומו אבל לבסוף נכשל בצורה אומללה, כשהשדיים העצומים פורצים בעדו בכוח, מעיפים את כפתורי החלוק לכל כיוון. הם גדלו והתרחבו, קופצים ונרעדים, עד שהגיעו לגודל של זוג אבטיחים בשלים, וכך נתלו בגאון מחזה של המדענית. זוג פטמותיה הגדול ננעץ באוויר כאילו כדי לנקב בו חור.

"זה הכל?" אמרה רוקסאן בפיהוק. היא נגשה אל האשה הקרובה אליה, והסירה את הבד מעל שדיה, שהיו בקו העיניים של הילדה. הילדה המלכה כופפה את ראשה של האשה לגובהה שלה, ונשקה אותה ארוכות. אנרגיות של חיוניות זרמו מתוך האישה אל רוקסאן, והאישה נעשתה כחושה ועייפה, שדיה קטנים מרגע לרגע. שדיה של רוקסאן, לעומת זאת, התנפחו בקצב מטורף, גדלים כאילו אין מחר. קול ברור של התמתחות והתפרצות נשמע ממתוך חזה. רוקסאן עזבה את האישה אחרי שרוקנה אותה לגמרי, ונתנה לה להתמוטט על הרצפה.

היא הסתובבה אל המדענית והגבר, שדיה העצומים רוקדים וקופצים. לא היה כל ספק שהיא גדולה יותר מהמדענית.

 

 

'עלי לספק את עצמי, אך מבלי שהוא יפריע!' חשבה הבוקרת בקדחתנות. 'איך אעשה זאת?'

הבוקרת הענקית הביטה סביבה, מחפשת דבר מה גדול מספיק שיוכל למלא את כוסה. העצים נראו דוקרים מדי, ובכלל, לא בעובי מספק. בחורשה דלילה שכזאת, מה כבר יכול להיות מספיק עבה

הענקית הנמיכה את מבטה אל ברום, שרץ לעברה במטרה להפיל אותה על הרצפה פעם נוספת.

היא חייכה לעצמה בנבזות.

כשהתקרב אליה מספיק, שלחה הבוקרת את ידיה הגדולות ותפסה את ברום משני צדדיו. הוא החל לחבוט בה, אך היא הצליחה לתמרן אותו, הרימה אותו באוויר, ודחפה אותו אל תוך כוסה בכוח. היא החלה לדחוף אותו פנימה בעזרת ידה האחת, גופו נבלע אל בין שפתי הכוס ואל תוך התהום האדירה של גופה. ידה השניה נשלחה לעסות את שדיה.

הבוקרת חייכה לעצמה. המחשבה שיש בתוך הכוס שלה אדם שלם הדליקה אותה לאין שיעור.

בתוך מספר שניות התענוג נבנה מעל לסף, והיא הגיעה לאורגזמה מטורפת.

הבוקרת גדלה וגדלה, בקצב אדיר, גופה מתרחב לכל כיוון, רומס תחתיו עצים כאילו היו קיסמים.

היא עזבה את ברום, נותנת לו ליפול לאדמה, ונעמדה על רגליה. גופה התפתח והתעצם, עד שלבסוף נעצרה גדילתו.

הבוקרת הייתה גבוהה פי שתיים מגובהה של הטירה על הצוק, ענקית אדירה, שדיה בלבד מספיק גדולים כדי להכיל בתוכם שני ברומים כאלו. העצים הגבוהים ביותר הגיעו רק עד אמצע שוקיה. היא צחקה בקול אדיר, והפנתה את ראשה מטה, אל האדמה הרחוקה.

 

 

"סיבוב שני." קראה המדענית, וירדה על ברכיה בשנית. "יש לך עוד?" שאלה את הגבר.

"עוד הרבה." חייך אליה, חופן את שק אשכיו הענקי. "שמונה אשכים, זוכרת."

המדענית הנהנה. אז הכל תלוי בה עכשיו.

היא עטפה את פיה מסביב לאחד הזיינים, והחלה למצוץ שוב. הזין, שהיה זקוף וגאה עד מאוד מתצוגת השדיים המתנפחים, השפיך כמעט מיד.

הפעם המדענית התאמצה להשאיר את הזין בפיה. היא אחזה בו בשתי ידיה הקטנות, מוודאת שלא יוכל לברוח ממנה הפעם. השפיך החל לזרום אל תוך פיה בפרצים חזקים, והמדענית בלעה עוד ועוד. כל פעם שהתמלא פיה שפיך היא בלעה כמה שיכלה, אך הגבר פלט כמויות ענק, וקצב הבליעה שלה לא הספיק. זוויות פיה נפערו, ושפיך החל להשפריץ החוצה מתוכו, על בגדיה ועל הגבר.

המדענית בלעה עד שלא יכלה יותר, וחשבה שהיא עומדת להתפוצץ. היא נרתעה לאחור, נותנת לשפיך היקר להישפך על הרצפה.

המדענית נעמדה על רגליה, גופה העירום נרעד מכובד שדיה הענקיים. היא הזדקפה למלוא גובהה, והרגישה את הדגדוג מתחיל. שדייה התנפחו במהירות ולגדלים חדשים, מגיעים לשיאים שלא נראו מעולם. הם גדלו והתעגלו, והמדענית נאלצה להקשית את גבה לאחור על מנצ שלא ליפול ממשקלם המכביד. חזה נעשה ענקי, תחתית שדיה מגיעה כמעט עד כוסה החשוף.

רוקסאן הנהנה בהערכה. "אך עדיין, לא מספיק טוב." אמרה בזלזול. היא משכה בכתפיה, ונגשה לאשה השניה. הבחורה הזאת הייתה בגובהה של רוקסאן, ונראתה מבוגרת ממנה רק בשנה או שנתיים. היה לה חזה מרשים מאוד יחסית לגילה, אם כי, כמובן, לא כמו החזה האדיר של רוקסאן. הילדה המלכה הצמידה את פיותיהן ונישקה אותה ארוכות.

כוח החיות של הנערה נספג בתוך רוקסאן. שדיה של רוקסאן גדלו והתנפחו, מתמלאים לגדלים חדשים ומדהימים. היא נתנה לנערה ליפול במקומה, ומחתה את פיה כמו אחרי ארוחה טובה. השדיים המשיכו לגדול, עד שלבסוף נעצרו, נרעדים.

החזה של רוקסאן היה מדהים באמת. גופה הדק והקטן נעלם לחלוטין מאחוריו, ואפשר היה לראות רק את כפות רגליה, מתחת לבלוטות החלב העצומות. ראשה המחייך במתיקות של הילדה היה הדבר היחיד שנגלה מגופה. התמונה הייתה כל כך בלתי תאמן, עד שהיתה כמעט פארודית. זוג פטמות אדיר התנשא לעברם של הגבר והמדענית, ששדיה שלה נראו לפתע מאוימים.

בזמן שהמדענית, שהיתה גדולה בגילה מרוקסאן, הייתה צריכה את כל כוחה רק כדי לשמור על שיווי משקל עם זוג שדיה הענקיים, שדיה של הילדה המלכה עצמה, אפילו שהיו גדולים הרבה יותר וללא ספק כבדים יותר, לא הסבו לה כל קושי. הם נתלו בעדינות, חמישה סנטימטרים מעל הרצפה, על אף שהיו גדולים ממנה עצמה פי שניים ומעלה.

 

הבוקרת הפנתה את מבטה מטה, אל האדמה המרוחקת.

"מה עכשיו, חמודי?" שאלה בקולה הרועם.

להפתעתה, שלף ברום מאזור חלציו מבחנה קטנה, מלאה נוזל ורוד, ושתה את כולו.

ואז הוא החל לגדול!

הבוקרת הייתה כל כך מופתעת, עד שנרתעה לאחור. ברום גדל מולה, ודי מהר הגיע כמעט לגודלה שלה.

"מה המכשפה הזאת מאכילה אתכם!?" התרעמה הבוקרת.

ברום הניף את ידו, והכניס לבוקרת אגרוף אדיר בחזה, שהעיף אותה לקרקע ברעש אדיר. הבוקרת הענקית מחצה תחת גבה הערום מאות מטרים של עצים.

"זהו זה." רטנה הבוקרת בכעס. "נמאס לשחק."

היא קמה על רגליה וקפצה מעלה ועל ברום בשאגת קרב. תוך כדי הזינוק היא פערה את כוסה ובלעה לתוכו את ראשו של הענק. ברום שלח את ידיו אל מותניה וניסה לנתק ביניהם, אך שריר הנרתיק שלה היה חזק במידה משמעותית עוד יותר ממנו.

הבוקרת החלה למצוץ אל קרבה את ברום, נאנחת בהקלה בקולה הרועם. האיש הענקי החליק אל תוך הכוס על אף כל מאמציו, הכוס הענקי נפער לגדלים מדהימים כדי להכיל אותו. בגודלה הענקי של הבוקרת, היא יכלה לפעור את כוסה עד כדי כך, שיכול היה לבלוע את הטירה כולה.

מותניו של ברום נעלמו אל בין שפתי הנרתיק, ובטנה של הבוקרת הענקית התנפחה כמו בארוחה דשנה, ואחר כך כמו הייתה בהריון. היא תפחה על בטנה הגדולה, וחייכה בהנאה.

 

 

בתוך הטירה, הגיעו זוג הקוסמות הכימאיות לסיבוב האחרון.

המדענית ירדה על ברכיה שוב, ושלחה מבט נחוש מעלה, אל פניו של הגבר. שדיה הענקיים נמרחו על פני הרצפה מולה.

"הפעם, זה הכל או כלום." היא הכריזה, ופערה את פיה.

בעזרת ידיה, בכוח ככל שיכלה, דחפה אל קרבה את שני הזיינים. היא חשבה ששפתותיה עומדות להקרע, אך הן החזיקו מעמד. המדענית דחפה את עצמה קדימה, בכוח, על פני הזיינים הארוכים. היא דחפה ודחפה עד שקצותיהם של איברי המין הגיעו עמוק לתוך גרונה, עד לוושט. טכנית, היא לא יכלה לנשום עוד.

המדענית החלה לגרות את הזיינים בלשונה, עוטפת אותם ומחליקה על פניהם. היא לקקה ומצצה ככל יכולתה, מגרה את הגבר לשיאים חדשים. הגבר זרק את ראשו לאחור והגיע בקצב מטורף.

כמויות ענק של שפיך החלו לנוע לאורך הזיינים, מרחיבים אותם עוד יותר, וכך גם את שפתיה של המדענית, שנאנקה במאמץ. פיה התמלא בזוג זיינים מתנפחים, ומיד אחר כך החלו להישפך מפלי שפיך אל תוך גרונה. זוג זרמים אדיר געש אל בטנה, ממלא אותה בשפיך חם ודביק.

המדענית עצמה את עיניה, המאמץ הופך לתענוג. היא הייתה נעוצה, פשוטו כמשמעו, על איברי המין הענקיים של הגבר אותו אהבה, ושתתה את כל נוזל אהבתו, בלי לתת לאף טיפה לנזול.

הגבר אפילו עוד לא סיים כשהחלו השדיים של המדענית לגדול שוב.

רוקסאן הביטה בזוג בבהלה, כשהיא מבינה מה עלול להתרחש. היא מיד פנתה אל הבחורה האחרונה, שחרחורת בעלת חזה ענקי נוסף, חזה טבעי שבאמת קשה למצוא דומים לו על פני האדמה.

הילדה המלכה כופפה אליה את פניה של האישה והחלה למצוץ ממנה את חיותה, מעבירה אליה את עוצמתם של השדיים.

הגבר סיים לפלוט, והמדענית נעה לאחור באיטיות חושנית, מוציאה מגרונה את הזיינים. לסיום, היא לקקה בלשונה את כל שנשאר בקצה הזיינים, לוחצת עליהם באצבעותיה כדי להוציא עוד מהנוזל היקר. היא הביטה אל תוך עיניו של גבר, וחייכה באהבה.

המדענית התרוממה על רגליה, גאה ובטוחה יותר מתמיד. שדיה העצומים החלו להתרחב, עוד ועוד.

רוקסאן סיימה לשאוב את האישה האחרונה, והשליכה אותה לאחור כמו הייתה בובה. החזה הענקי שלה גדל בקצב מרשים, אבל מיד התגלה לה שהחזה של המדענית גדל בקצב מהיר עוד יותר.

שדיה של המדענית הגיעו לגדלים מרהיבים, מתנשאים הרחק הרחק מחזה. הם התפרשו על הרצפה והתרחבו אל עבר התקרה, דבר לא עוצר אותם. הם חסמו לחלוטין את שדה ראייתה של המדענית, וגבהו עוד ועוד, מתרחבים עוד ועוד. המדענית חייכה בנצחון, ידיה על מותניה בגאון. הגבר ניצב לידה, וחיבק את מותניה.

שדיה של רוקסאן גדלו וגדלו, אך במהרה התברר שהחזה העצום של המדענית מעפיל בהרבה עליהם. רוקסאן החלה לפחד, ונרתעה לאחור מפני זוג השדיים הענקי, עם פטמותיו העצומות המזדקרות אל-על, שהתנפח לכיוונה ללא סימן לעצירה.

השדיים של רוקסאן המשיכו לגדול, אך לא עמדו בקצב. היא צעקה באימה בזמן שזוג השדיים האדיר של המדענית כיסה עליה, עוטף אותה מכל כיוון, מפיל אותה תחת משקלו.

 

 

הבוקרת נאנחה בהנאה, מלטפת את בטנה התופחת בהנאה. היא החליקה על גבי גופו של ברום עד שהגיעה לאדמה, ושאריות רגליו נעלמו לתוכה.

אז החלה הנפיחות של בטנה לרדת, בזמן שרחמה פירק את ברום למרכיביו והזין את גופה בכוח מחודש. הבוקרת הרגישה את שריריה גדלים ומתרחבים, את כל גופה מתעצם בכוחו של ברום. היא ניזונה עליו עד שלא נשאר ממנו דבר ובטנה חזרה להיות שטוחה וחזקה. גופה העצום של הבוקרת נעשה שרירי ועצום עוד יותר, מתחזק ומתקשח. היא גבהה במקצת, ונאנחה בסיפוק ותענוג.

הבוקרת קמה על רגליה, מלאה בחיוניות ועוצמה, וניגשה אל הטירה.

ללא כל מאמץ היא שברה את תקרת הטירה, והביטה מגובהה העצום מטה, אל האנשים הקטנים שבתוך ההיכל.

זוג השדיים האדיר של המדענית מילא את רוב החלל, וגדילתו החלה להעצר.

"אני עדיין מרגישה אותה, מתחת לשדיים שלי." אמרה המדענית לגבר. "החזה שלה עדיין גדל. זה נעים להרגיש אותו נע מתחתי."

הגבר חייך אליה והם התנשקו ארוכות.

"אז זה הסוף של הילדה המלכה?" שאל קול עוצמתי.

הגבר והמדענית הביטו מעלה, והתפלאו לראות את הבוקרת הענקית הערומה, שריריה בולטים בכוח, מתנשאת הרחק מעל הטירה.

"עוד לא לגמרי." אמרה המדענית בחיוך. "היא עדיין זזה. עוד רגע קט"

הם חיכו מספר רגעים.

"זהו." הכריזה המדענית. "היא הפסיקה לנשום. השדיים שלי חנקו אותה למוות."

"היה לה חזה מדהים." אמר הגבר.

"אבל לא כמו שלי." חייכה אליו המדענית, והם התנשקו שוב.

"בחיי, אני חושבת שאת יותר גדולה ממני." אמרה הבוקרת בדאגה, חופנת את שדייה הענקיים בידיה.

 

שלושת הגיבורים המשיכו בדרכם. מי יודע באיזה עוד הרפתקאות יתקלו?