Make your own free website on Tripod.com

אישית אני לא מסכים במיוחד עם הצורה בה אני מציג את המצב במחנה אבל זה שימושי וחשוב להתפתחות הסיפור. קבלו זאת כמו שזה, נסו להינות מהסיפור והתעלמו לרגע מדעותיכם הפוליטיות. אני מוצא שדווקא דברים כאלה, שמוכרים לקורא הישראלי, הם המעניינים ביותר.

 

פאטימה

 

מחנה הפליטים ג'נין, בתוככי העיר ג'נין, מבצע חומת מגן.

הייתה זו שעה קשה למדינת ישראל, אך קשה עוד יותר לשוכני המחנה. במשך ימים ארוכים הם נאלצו להסתתר בביתם, כל רעש גורם להם להשתטח על הרצפה מחשש ליריות. מדי כמה שעות היה מתנהל בחוץ קרב בין חיילי צה"ל לבין מחבלים. אסור היה להסתובב ברחובות, בכלל, אפילו לא במשך היום. הילדים היו בוכים אך האמהות היו משתיקות אותם, מנחמות אותם בפיסת לחם בודדת, או בסיפור.

לפעמים היו חיילי צה"ל פורצים אל הבית. לפעמים היה מחבל פורץ אל הבית. לאף אחד מהם לא היה איכפת מתושביו של אותו הבית.

אנשי מחנה הפליטים הרגישו שהם לכודים במרכזו של שדה קרב בין כוחות שכלל אינם מתייחסים אליהם. כל יום היה זוועה, כל לילה סיוט. ואין סוף נראה לעין

בתוך אחד הבניינים במרכז מחנה הפליטים הביטה אם ערבייה מבוגרת בביתה בת השבע-עשרה ועיניה דומעות. "פאטימה, אל תעשי זאת! את עלולה להיפגע, או חס וחלילה למות, ואז מה אעשה?"

"אני חייבת לעזור למאבק." אמרה פאטימה. "אללה נתן לי מתנה, אימא, את יודעת זאת. כבר מגיל צעיר גיליתי שמבטיהם של הגברים בגופי נותנים לי כוח, שמחשבות הזימה שלהם מחזקות אותי." היא החלה להוריד את בגדיה עד שעמדה עירומה לפני אימה, ידיה על מותניה, גופה השחום חטוב וחלק, שדיה הרחבים והמלאים בוהקים באור.

פאטימה ניערה את ראשה, שיערה השחור כעורב מחליק בגלים על פני גבה. "החלטתי וזהו, אימא. אני נחושה. אשתמש בכוחי לעזרת כולנו."

"תזהרי, יא פאטימה" מלמלה האם מבין דמעותיה, שולחת אחרי ביתה מבט דואג.

"אני אנצל אותם כמו שהם מנצלים אותנו, ואביא עליהם את נקמת אללא!" סיננה הנערה, והסתובבה אל המדרגות המובילות לגג.

 

על ההר שמדרום לעיר ג'נין עמד טנק. הוא עמד שם כבר שלושים שעות רצוף, ולאנשי הצוות נמאס אפילו להתלונן על מצבם.

יובל התותחן מצמץ לתוך העינית כבדרך אגב, אך משהו מדהים תפס את מבטו. הוא שרק.

"אריק, אתה לא תאמין מה אני רואה." אמר יובל.

"הממ?"

"תביט במשקפת על הבניין עם חבלי הכביסה."

מפקד הטנק אריק הוציא את ראשו מהחרך שבפתחו, הרים משקפת והחל לסרוק את מחנה הפליטים. "מה קרה-" החל לשאול, אבל כעבור רגע כבר היה ברור לו.

על אחד הגגות הייתה נערה צעירה, כבת שבע-עשרה, יפיפה ועירומה לחלוטין. היא החלה להוריד את הכביסה שהיתה תלויה על החבל.

"וואי וואי וואי" מלמל אריק. "כזה דבר לא רואים כל יום."

"מה קרה?"

"שי, פתח את מדף הטען. אתה חייב לראות את זה." אמר אריק, וגישש בידו אחר מכשיר הקשר. עיניו לא עזבו לרגע את הנערה היפיפיה. "ואתם התלוננתם שמשעמם פה תחנות אלון כאן שלוש, תביטו רגע על הגגות במחנה הפליטים!"

 

פאטימה נעה בתנועות איטיות, חושניות. היא הורידה חולצה והחליקה אותה על גופה, חופנת את שדיה הגדולים מבעד לבד, ונוטשת אותו תלוי על פטמותיה בלבד. היא נעה אל עבר שמלה אדומה, נותנת לחולצה ליפול מגופה, וכרכה את השמלה סביב מותניה.

היא הרגישה את הערצתם של החיילים הישראלים, מזהה את מקורה. היא הביטה לכיוון הטנק המרוחק וחייכה אליו.

גופה עקצץ, מתמלא באנרגיה נוספת. פאטימה הרגישה כיצד חיילים נוספים מבחינים בה, כמו שקיוותה בכל ליבה שיקרה. ככל שהביטו בה יותר כך התחזקה ההרגשה, ממלאת אותה בכוח. פאטימה חייכה, ועצמה את עיניה.

 

השמועה עברה בקשר, בין הפלוגות. כל כוח שהיה בסביבת מחנה הפליטים ניסה לזהות את הערבייה הערומה, ולצפות במעשיה.

 

פאטימה הרגישה כיצד עשרות חיילים מביטים בגופה השופע, סופגת את התרגשותם ומתמלאת בה. מעולם לא הרגישה אופוריה שכזו, מעולם לא הרגישה כה מלאה בעוצמה אדירה. היא רקדה על הגג בצעדים קלים, שואבת כמה שיכלה, עד שחשבה שלא תוכל לעמוד בזה יותר.

אז נתנה פאטימה לכוח האדיר שבתוכה להתפרץ.

היא הרימה את ראשה, פקחה את עיניה, וצעקה אל השמיים.

גופה בער, ומיד התפוצץ בפרץ גדילה אדיר. פאטימה גדלה וגדלה, רגליה מתארכות, ראשה מונף אל על, אל העננים. ידיה היו פרושות לצדדים, אגרופיה קמוצים. היא גדלה במהירות מטרפת, לגדלים מטרפים. לאחר מספר שניות כבר עטפה את הבניין בזוג רגליה החלקות והעצומות. פאטימה התרוממה, מביטה מטה אל הרחוב, רואה כיצד הוא נעשה פס צר ומרוחק ככל שגבהה עוד ועוד. בעיניה החדות היא זיהתה נגמ"ש ישראלי בפינת הרחוב. זווית פיה התעקמה לחיוך מרושע והיא דחפה את כף רגלה בין הבניינים עד שהגיעה לצומת. גדילתה ממשיכה ללא מפרע, הרימה פאטימה את בוהנה והורידה אותה על הנגמ"ש, מוחצת מתכת ואדם בקלות תחת משקלה האדיר.

אבל ההרגשה הטובה ביותר הייתה הערצתם המתמשכת של החיילים הישראלים, שהמשיכו לחזק ולהגדיל אותה ללא הפסק. פאטימה הניחה את ידיה על מותניה וצחקה בקול. קולה הדהד בין עמקי הצפון.

לפתע נשמע קול פיצוץ ופגז טנק ישראלי נורה הישר אל עבר בטנה של פאטימה. הפגז התפוצץ על פני הבטן החלקה והחזקה. פאטימה הנמיכה את ראשה, וזיהתה את הטנק היורה. היא כופפה את כל פלג גופה העליון לעברו, מטילה צל ענקי על כל מחנה הפליטים, ישבנה הענוג מונף אל על. הנערה הציבה את אצבע ובוהן יד ימינה משני צדי הטנק, ולחצה כמו שלוחצים פצעון. הטנק נמעך בין אצבעותיה כאילו באמת היה פצעון.

פאטימה הזדקפה שוב למלא גובהה, וספגה זוג טילים ישירות בחזה. העשן התפזר וגילה את זוג שדייה האדירים חלקים וללא פגע. פניה אפילו לא שינו את הבעתם בזמן שחיפשה אחר המסוק שירה בה.

היא זיהתה אותו מימינה, בדרכו לגיחה שניה. פאטימה הפנתה את ראשה אליו ושאפה בכוח, פניה משתנים להבעת זעם נוראית. קול היניקה של פיה נשמע בכל רחבי העיר. המסוק הזדעזע ברוחות האדירות, ונסחף אל תוך פיה ואל קירבה של פאטימה.

גדילתה של בת השבעה-עשרה התחילה להאט, והיא התרצתה. הנערה הענקית הרימה את רגלה, ובצעד אחד הייתה מחוץ לעיר. צעד נוסף מחה מעל פני האדמה את המאהל הצבאי הגדול שהוקם בפאתי העיר. עשרות כלים נמעכו מתחתיה, מאות ישראלים נמחצו בתנועה אחת של כף רגלה.

פאטימה הייתה ענקית אדירה של ממש.

הנערה הערבייה החלה לצעוד מערבה, צעד ענקי אחר צעד ענקי, עוצמתה מזעזעת את האדמה.

 

 

הייתה זאת שעת צהריים בכביש החוף, והתנועה הייתה כבדה.

איש אחד ישב במכונית אחת, ,נוסע על חמישים, שומע גלגל"צ, והחיים היו יפים.

דבר ראשון הורגש הזעזוע מכיוון צפון. לפתע השמיים התכסו בצל כשכף רגל ענקית הונפה מעל הרכבים.

אז הורידה פאטימה את רגלה השחומה בכוח מכוון, והרכבים היו כלא היו. רסיסי מתכת עקומים שאפילו לא הותירו תחושה בכף רגלה העצומה.

לבסוף נשמע זעזוע נוסף מכיוון דרום, שם הצעד הבא של הנערה ענקית הביא להרס זהה.

שביל של הרס נותר מאחורי פאטימה, לאורך מישור החוף. הנערה הלכה קילומטרים רבים אך בשבילה היו אלה רק מספר צעדים פשוטים, רגליה הארוכות נמתחות על פני מרחק אדיר.

כך, לאחר זמן קצר , הגיעה הנערה השחומה הענקית לתל-אביב. פאטימה נעצרה, עצמה את עיניה וחפנה את ידיה לאגרופים. כוח עצום מילא אותה שוב, עובר בגופה. היא הקשיתה את גבה לאחור וצעקה באקסטזה. כמה אירוני, חשבה פאטימה, שאפילו כשאני עומדת למחוק את קיומם המטונף הם עדיין מעריצים אותי ומזינים אותי בכוח!

פאטימה גדלה עוד ועוד, צעקתה עולה השמיימה. היא נפלה על ברכיה, צפון תל-אביב כולה בין ירכיה המדהימות. פאטימה רכנה קדימה על ידיה, מייצבת את ראשה מעל מרכזה של העיר.

הנערה פערה את פיה והחלה לשאוב בקול מציצה אימתני. כל מה שלא היה ממוסמר לאדמה הועף מעלה אל המערבולת ואל תוך פיה של פאטימה. עצים שנתלשו ממקומם, מכוניות ואנשים צורחים, זעירים וחסרי משמעות, נסחפו כמו גרגרי אבק אל בין שפתיה הפעורות של פאטימה. הנערה העצומה שאבה אל תוכה את כל תכולת העיר, בנשימה בודדת, ולבסוף קמה ונעמדה על רגליה הכבירות.

היא הסתובבה מזרחה, רגלה הימנית מוחקת כבדרך אגב פרברים ומחלפים ידועים. גופה הענקי התמר לגובה אדיר, מלא בכוח החדש, עצום הרבה יותר משהיה.

הנערה הערבייה  הרימה את רגלה, וכעבור מספר צעדים כבר הגיעה לירושלים. את השפלה היא עברה בשתי פסיעות של רגליה הארוכות, וההרים השתטחו תחת משקלה האדיר.

פאטימה עמדה מעל העיר ירושלים בפיסוק רגליים שהקיף את כל העיר. היא הביטה מטה, בין שדייה, ומיקדה את עיניה עד שזיהתה את כיפת הסלע. הנערה העצומה כופפה את פלג גופה העליון, שומרת על הפיסוק הרחב. בעדינות מדהימה היא גרפה את רובו של הר הבית באצבעות ידה הימנית, כמו חול בשפת הים. אז הזדקפה והרימה את ידה הימנית אל פניה.

"הר הבית נגאל לבסוף," אמרה פאטימה בגאווה, "לא שחשבו שכך זה יהיה"

הנערה הערבייה כינסה את רגליה הרחבות, מועכת את מרכז ירושלים תחת משקלה העצום. אז היא התיישבה באיטיות, נזהרת שלא לפגוע במבנים שבידה הימנית, וכל מה שהיה תחת ישבנה -  העיר ופרבריה, על מאות אלפי תושביהן - הופחת לאבק.

פאטימה הורידה את כיפת הסלע בחזרה אל מקומה הקודם, שהיה בין רגליה השלובות, ליד שפתי הכוס האדירות שלה. סביבתה הפכה לעיי חורבות. הנערה הכבירה שילבה את ידיה מתחת לחזה הגדול וחייכה באושר. רגליה הארוכות שיטחו הרים.

"הכל במקומו הראוי, והשבח לאללה!" קראה פאטימה העצומה אל השמיים, וצחקה בקול גדול.