Make your own free website on Tripod.com

הרי ירדן

 

ירדן נכנסה לחדר, וביחד איתה נכנסו השדיים שלה. הם היו נוכחות בפני עצמם, ראויים בהחלט לכבוד משלהם. לא הייתה חולצה שיכלה להסתיר אותם, לא הייתה כל דרך להתעלם מהם: הציצי של ירדן בלטו מבעד לכל כיסוי או מצב חברתי.

קשה לתאר את החזה של ירדן. הוא עצום בגודלו כמובן, אבל זה יותר מזה. אני מכיר את ירדן מכיתה ז', גדלנו ביחד את כל ההתבגרות. ראיתי לנגד עיני את הבחורה היפה גדלה ומתעצבת, את שדיה מתרחבים לאיטם, מתמלאים. היינו מדברים על המון דברים שזוגות אפלטוניים יכולים לדבר עליהם. למשל, היא אמרה לי את דעתה על בנות שאהבתי, ואני תארתי לה דברים מנקודת מבטם של הגברים. ככל שהיא התבגרה, החלו תווי גופה המתעקלים להיכנס יותר ויותר לשיחות בינינו. היא הסבירה לי על גדלי חזיות, והייתה מתלוננת באוזניי כל כמה חודשים, כשדיה גדלו מדי וחשבו לפוצץ את החזיה הנוכחית. היינו הולכים ביחד לקניות, וכן, גם לקניות של בגדים תחתונים. כך למדתי את כל גדלי החזיות שהיא עברה, על הלחץ ששדיה היו נתונים בו כשגדלו מדי לחזיה הנוכחית, ועל כמה שהם מפריעים במקלחת. השדיים של ירדן היו עובדה מוצקת בחיי, ביחד עם ירדן עצמה.

כבר בתחילת חטיבת הביניים התגבשה בכיתה קבוצה של כשמונה חבר'ה. נשארנו ביחד מאז ועד היום, עושים את הכל אחד עם השני. היינו חמישה בנים ושלוש בנות. הבנות היו רוית, בחורה לעניין, ירדן ויפית. יפית הייתה באמת היפה ביותר, ברמה מדהימה ממש, פלוס גוף מעורר עניין וחזה גדול ויפה. אלא שהוא אפילו לא התקרב מבחינת האפשרות להשוואה לזוג הגלובוסים של ירדן.

הציצי של ירדן היו ידועים בחבר'ה בשם הרי ירדן, ובצדק. הם היו ענקיים וזקופים, מחודדים בקצה, וביניהם בקע עמוק. ירדן אהבה את הכינוי הזה כמו כולם, והתגאתה בו ובחזה המרשים. לפחות רבע מהבדיחות שהרצנו עירבו בצורה כלשהי את השדיים של ירדן, או שכללו איזכורים של מקרים ידועים מהעבר בהם הם כיכבו. היו כמה מקרים קלאסיים, שכולנו נזכור תמיד. למשל, השבת בה הלכנו כולנו לעשות קאמפינג בכנרת, בכיתה י"א. מאחר וזה היה בפסח, בגד הים האחרון של ירדן היה מהקיץ הקודם, כלומר קטן הרבה יותר מדי מכדי להכיל את גודלם המורחב של שדיה הגדלים תמידית. בערב שבין שישי לשבת ישבנו כולנו מסביב למדורה על החוף ושתינו בירות. יקיר קפץ פתאום והציע שכולם יכנסו עכשיו למים. התלוננתי שבטח נורא קר, אבל זה לא עזר. כולנו קמנו, ומאחר שכבר היינו בבגדי ים, זינקנו ישר אל הכנרת. ירדן התרוממה ממקום מושבה ביחד עם כולנו, והתמתחה. לכאורה מעשה תמים לגמרי, אלא שאצל ירדן פעולה שכזאת לא יכולה לעבור מבלי שעיני כל הבנים, ואפילו הבנות, ימשכו מיידית אל החזה האדיר שלה, שנע בכבדות קדימה. אלא שבאותו לילה קיבלה ירדן מחזור, וההורמונים המשתוללים גרמו לחזה לגדול אפילו יותר. פיסת הבד שעטפה את חזה לא יכלה לעמוד במעמסה המוגזמת, ובקול רועם נקרעה לכל אורכה בצורת מחשוף ארוך ונדיב, עד לבטנה של ירדן. צדי שדיה בלטו בבירור מבעד לבד, נגלים אל העולם, זוג קשתות עור שנהבי עגולות ומאורכות. היינו כולנו קצת מסטולים, אבל בכל זאת בהינו בגופה במשך מספר שניות ארוכות בשקט מוחלט, בהערכה מוחלטת. יקיר היה הראשון שהתפוצץ מצחוק, ואחריו נגררנו כולנו, כולל ירדן. "אי אפשר לכבוש את הרי ירדן!" צחקתי. האמירה הצבאית הידועה, שבחבר'ה שלנו כבר מזמן נהפכה לסלנג שגרתי, רק העצימה את המאורע והלהיבה את הצחוק. ירדן ניגשה אלי ונישקה אותי על לחיי, בין צחקוק לצחקוק. שדיה הענקיים נמרחו עלי, כמובן, צד גופי מתמקם בנוחיות בתוך המחשוף החדש.

התוכניות לא השתנו, והמשכנו מיד אחר כך אל תוך הכינרת.

ירדן לא החליפה בגד ים. היא לא הייתה צריכה. החזה הענקי שלה המשיך להפעיל לחץ תמידי על הבד, שנשאר מתוח על פניו, מכסה את כולו, מלבד המחשוף הארוך-ארוך.

 

במשך שמונה שנים הסתובבתי עם ירדן, שמונה שנים של שיחות, אירועים, מצבים אתם יודעים, חיים. תארו לכם שהיתה לכם ידידת נפש מזה שמונה שנים, והיה לה חזה עצום בגודלו. אתם חושבים שהייתם מתרגלים אליו?

אני לא יודע מה אתכם, אבל לירדן ולחזה שלה פשוט אי אפשר. כל מפגש בינינו אני מעריך אותו מחדש. בכל פעם שאנחנו יושבים לעשות משהו, עיני נמשכות אליו שוב. בכל שיחה, בכל אירוע, אני מנסה להביט בו, לבחון אותו, ואם ירדן בוחרת להתקרב אלי או להתחכך בי באופן כלשהו (והדבר כולל כמעט תמיד את חזה, בגלל גודלו הענקי), אני מאושר באופן מוחלט למשך שאר היום.

אולי זה בגלל שראיתי את שדיה גדלים במשך השנים, ולכן תמיד סיפקו לי עניין מחודש. אולי זה בגלל שהיא יפה כל כך, גופה מעוצב כל כך. אולי זה בגלל שאנחנו אפלטונים, ותמיד יש בזה מתח וריגוש מיני כלשהו. אבל זה כנראה שילוב של כל אלה, שגורם לי להתלהב תמיד, וללא הפסק, מירדן ומהחזה שלה.

 

כך שאני לא יודע למה הופתעתי למראה אילת, היא הרי הייתה בת-דודה של ירדן.

אילת הייתה קטנה מאתנו בשנה ומשהו, ובדיוק סיימה את הצבא. היא הגיעה לתל-אביב, "העיר הגדולה", לגור אצל דודיה במשך כמה שבועות, לחפש עבודה, להתעניין בלימודים גבוהים, ובכלל, לקחת קצת חופש מהדרום הרחוק. ירדן הכירה את בת דודתה לחבר'ה, והזהירה אותנו (עוד לפני כן) שמצפה לנו חזה גדול נוסף, אלא שאילת ביישנית יותר ולא גדלה בחברה סחבקית כמו שאנחנו היינו, ולכן היא רוצה שנפסיק להעשות "בדיחות ציצי" בזמן שהיא איתנו. הסכמנו, כמובן. אנחנו לא קבוצה אטומה לגמרי. אוקי, חוץ מיקיר, אבל האחרים היו שם כדי לחפות עליו.

מיד בפגישה הראשונה עם אילת זיהיתי שיש לבנות הדודות הרבה גנים במשותף.

אילת הייתה שחרחרה יותר מירדן, גם בגוון עורה וגם בצבע שערה. היא הייתה נמוכה יותר, ומבנה גופה היה קטן, Petit, רזה וכמעט צנום. וכאן הגיעה ההפתעה, מאחר וגם לאילת היה זוג שדיים כביר, שהתנשא אל-על, כמו חברת תעופה לאומית. הם היו ראויים להערצה בפני עצמם, אלא שאורי היה חייב לשאול "בעצם, למי יש חזה גדול יותר?"

עוד באותו ערב, אחרי ששתי הבנות הלכו, התחילה התחרות בין הרי ירדן להרי אילת.

ישבנו כל הקבוצה, שכללה גם עוד שתי בנות להזכירכם, וניסינו להשוות. אני מתאר לעצמי שאצלכם זה אחרת, אבל אצלנו דיבור על ציצי היה שגרתי ונורמלי לגמרי, בעיקר על ירדן אבל לא רק. בזכות ירדן היה לנו הרבה מאוד ציצי במשך כל חיינו, וכבר ציינתי מספר פעמים שפשוט אי אפשר להתעלם מדבר שכזה.

אז אלה היו הטיעונים: מצד אחד, ירדן גדלה בתוך קבוצת בנים שהעריצה את מבנה גופה. היא נהגה ללכת זקוף ככל שיכלה, גב ישר וגאה, ובהתאם לכך גם שדיה העצומים. היא נהגה להתלבש באופן כמעט פרובוקטיבי, אבל עדיין מקובל. המחשוף של ירדן היה בדרך כלל צנוע, אך לעיתים יכולת להכניס לתוכו אגרוף, ואחריו את כל היד. ואנחנו ידענו להעריך את זה.

אילת מצד שני גדלה בחברת בנות אחרות. היא למדה להסתכל על חזה כעל מטרד שגרם לבנות אחרות לקנא בה. היא התביישה בשדייה הגדולים, ונהגה ללכת עם חזיות קטנות במידה, על מנת ללחוץ אותם פנימה כמה שיכלה. הדבר גרם לה לכאבי גב, שניכרו בבירור באופן הליכתה.

אוקי, לא כל כך בבירור. אורי שם לב לזה, רק בערב של היום השני איתה.

את התחרות היינו מנהלים תמיד אחרי שהלכו, או בחדר אחר, ששתי הבנות לא ידעו. אני טענתי שצריך לצרף את ירדן לעסק, כי זה ישעשע אותה נורא. האחרים הביטו בי בפרצוף עקום. נו טוב, הם אף פעם לא היו קרובים לירדן כמוני. החלטתי לספר לה על התחרות בעצמי מתישהו. הסיכום הזמני היה, למרבה ההפתעה, שלאילת יש חזה גדול יותר משל ירדן. רוית טענה שהיא תמיד יודעת מה גודל השדיים של בת מהמבט הראשון בה, ושהיא אף פעם לא טועה, ושעל אף הקרב הצמוד, אילת מנצחת במספר הסנטימטרים בהיקף החזה.

באמצע השבוע הראשון לביקורה של אילת נחתה על אורי הארה: הסיבה ששדיה של אילת נראים גדולים יותר היא שמבנה גופה קטן יותר! החזה עצמו באותו גודל אצל שתי הבנות, אבל הגוף שמאחוריו משנה את הפרופורציה.

סיפרתי על כך לירדן, והיא הרהרה בכך ואמרה שהדבר אומנם תורם למראה, ובאמת מבליט אפילו יותר את החזה של אילת.  "אבל בלי קשר, אני חושבת שהיא יותר גדולה ממני." אמרה ירדן. "אבל באמת שהייתי רוצה לברר את זה סופית."

"את לא יכולה פשוט לשאול אותה?" שאלתי בתמימות.

ירדן חייכה והביטה בי. "זה לא הולך ככה. אני לא כל כך קרובה לאילת, לא כמו שאני קרובה אליך למשל."

"הו כן?" שאלתי. "וכמה את קרובה אלי?"

ירדן החליקה באיטיות על המיטה לכיווני. "ככה קרובה." היא חייכה. משהו בחיוך הזה נראה מוזר. החלטתי להעיז קצת.

"מתערב איתך שאנחנו יכולים להתקרב עוד." אמרתי, מרים את ידי ומניח אותה על כתפיה.

"הא!" קראה ירדן. "אתה טוען שאני מסתירה ממך משהו? אני לא מסתירה דבר"

היא התנשמה עמוקות, והקשיתה את גבה לאחור, מניעה את ידיה לצדדים באיטיות. היא הייתה לבושה בחולצה צמודה שחורה, ווסט כחלחל אופנתי. החזה שלה תפח ותפח בתוך הבד השחור, מתקדם לעברי. בהיתי במחשוף הגדל, גבותי עולות אל על. המשכתי להעיז.

"אני משוכנע שאפשר להתקרב יותר." אמרתי, ידי נעה מטה מהכתף, באיטיות, לאורך חזה, עד לשדיה. הייתי המום. "אני באמת נוגע בשדיים של ירדן" עברה במוחי המחשבה. "אני מרגיש את השדיים האגדתיים של ירדן".

ידי החלה לנוע על גבי השד השמאלי, מעל הבגד, חופנת את הכדור הענקי. היד נעה עוד ועוד, אל עבר תחתית השד, אבל פשוט לא הגיעה: היה יותר מדי שד ופחות מדי יד.

ירדן הרכינה את ראשה אלי, וחייכה את אותו חיוך מוזר. היא לקחה את ידי הימנית בידיה העדינות, והניחה אותה על גבי השד הימני.

"אני אוחז בחזה העצום של ירדן" חשבתי, מזועזע. לא ידעתי אם פני מסגירים את ההבעה שחשתי.

 

 

למחרת היום הגיעו אלי הביתה ירדן ואילת. מסתבר שאילת לא ראתה אף פעם את הסרטים של מל ברוקס, אז לא הייתה לנו ברירה אלא לחנך אותה קצת. החלפנו "אהלן" כשהבנות נכנסו אלי לחדר, בזמן שעברתי על ערימת הקסטות המאיימת שלי.

חשבתי שזיהיתי לבסוף את הקסטה שחיפשתי, כשסוף סוף נקלט במוחי מה שראיתי באותו הרגע. החזרתי את עיני אל ירדן, וניסיתי להימנע מלבהות.

ירדן הגיעה לבושה בחצאית מיני לבנה וזעירה, שאני כבר מכיר. בדרך כלל היא שומרת אותה רק ליציאות, מאחר והיא מושכת תשומת לב אדירה למלוא אורכן של רגלייה החלקות, וכך רק מדגישה את יופייה הכללי. מעל החצאית הקצרצרה התארך גופה של ירדן ללא כל כיסוי במשך זמן רב, עד שהגיע לאזור החזה. היא הייתה לבושה באותו וסט כחלחל וקצר מאתמול, שכיסה באופן יפה על זוג שדיה. מתחתיו, היא לבשה חזיה בלבד.

כן כן, חזיה ותו לא. בזכות תכונותיו המיוחדות של הוסט, כלומר יכולתו להתלות על פני כל היקף שדיה, כל שנגלה מהחזיה היה רק פס הבד הלבן והדק המחבר בין שני החלקים, שאותו זיהיתי מיד כחלק מחזיה שקנינו ביחד לפני מספר שבועות. אפילו שהיא נהגה להתגרות בסובבים אותה, מעולם ירדן לא העזה כל כך כמו שראיתי אותה עכשיו. ההתרגשות החלה לאחוז בי מיד, כאילו כל הריאות שלי מתחממות מבפנים, העיקצוץ עובר לשאר הגוף.

אילת, לעומת בת דודתה, באה בחולצה ארוכה ועבה וזוג מכנסי ג'ינס קצרים. החולצה נראתה בכלל לא במקום עם רגליה הדקות וגופה הצנום, אבל ידעתי כמובן מה מטרתה: לכסות על השדיים הגדולים מפני עיניים חוקרות. באותו רגע חשבתי שהבנתי למה הביגוד המדהים מצידה של ירדן: היא מתגרה בבת דודתה בכוונה, ולכן מעזה יותר מתמיד. לא יפה.

אפילו שירדן ביקשה במיוחד שלא נדבר על ציצי בנוכחותה של אילת, לא יכולתי שלא להעיר דבר. אנחנו חברים עמוקים, ירדן ואני, וזהו אחד הנושאים הנפוצים שלנו. אני לא אשתוק סתם כך.

"החלטת לתת לחזה לנשום קצת?" שאלתי את ירדן בחיוך.

היא צנחה על הספה שליד המיטה שלי. הוסט התנופף בזמן הנפילה, חושף-לא-חושף חלקים משאר החזיה, המראה גורם לי להחניק אנקה.

"נורא חם בימים האחרונים, וזה לא שעכשיו פתאום יתחילו לשים לב אלי." אמרה ירדן.

אילת חייכה במבוכה מסוימת, בוחנת את החדר במבטה, והתיישבה על המיטה.

"אחרי הכל," המשיכה ירדן, "כולם כבר יודעים שיש לי את החזה הכי גדול מכל הבנות."

שלחתי את מבטי מקסטות הוידאו לאחור, אל עבר אילת. היא בחנה את ירדן, הבעתה מסגירה רוגז מסויים.

"את באמת מאוד גדולה." אמרה אילת כבדרך אגב, מפנה את ראשה לכיוון ארון הספרים שלי, כביכול בוחנת אותו. "ואין ספק שהשכונה כאן כבר יודעת את זה, נכון. אבל אני לא יודעת אם את הכי גדולה, אחרי הכל, יש עוד כל מני נשים עם חזה גדול."

הבטתי בירדן, והיא חייכה אלי וענתה. "כן, ואני שמחה בשבילן. אבל אני חושבת שאין ספק מי השולטת בתחום היקף החזה."

"אני לא בטוחה" מלמלה אילת, מבטה עדיין מסתובב. לבסוף היא עברה להביט ישירות בירדן. "אני חושבת שאני יותר גדולה ממך."

"באמת?"

"ובכן, כן. בהחלט."

"בוא נברר את זה אחת ולתמיד." צוותה ירדן. היא קמה ממקומה, ובתנועה חלקה הורידה את הוסט, נשארת לעמוד בחזיתה וחצאית המיני בלבד, ידיה על מותניה.

לא, אתם לא מבינים. תדמיינו את זה שוב. ירדן עמדה רק בחזיתה, שכיסתה על זוג שדיים ענקי בגודלו, ידיה על מותניה.

עיניה של אילת נפקחו, ועברו להביט בי. אני כמובן בהיתי בעיקר בחזה המפלצתי של ירדן, אבל בסופו של דבר הצלחתי להתנתק כדי להחזיר מבט לאילת.

"אבל רועי כאן!" התרעמה אילת, בבירור נרעשת.

"אנחנו מכירים כבר שנים, אין כאן שום דבר שהוא לא ראה." אמרה ירדן בביטול. מבחינה מסויימת היא צודקת. יצא לי לראות את החזה שלה מכל זוית וזוית, ואפילו לחוש אותו, כבר מספר פעמים. אבל מעולם לא ככה, ומעולם לא בכזאת הפגנתיות!

הסתבר שיצר הסקרנות גבר על אילת.

"בסדר." היא אמרה, והחלה להסיר את חולצתה. הדבר לקח קצת זמן. הבד נתפס מתחת לחזה העצום שלה, והיא נאלצה להניע אותו בידיה: גם את הבד וגם את החזה, אל מנת לאפשר לבגד לעבור. שאלתי את עצמי למה היא לא קונה פשוט חולצה גדולה יותר, ואז הבנתי שזה אחד הגדלים הכי גדולים שיש לחולצות נשים.

לפתע התגלתה חזייתה של אילת, מבצבצת מתחת לבד החולצה. ראשה ושאר פלג גופה העליון היו עדיין בתוך התסבוכת, ורק החזיה נתגלתה לעין לאיטה. היא התמתחה עוד ועוד, ככל שיותר בד עלה כך היא כבשה את המקום שהתפנה. נראה שלא היה גבול לשדיה, הם התפרשו לכל כיוון אליו יכלו.

לבסוף היא נשארה במערומיה, למותניה רק ג'ינס קצר, ראשה וידיה עדיין נאבקים מבתוך החולצה, וחזה המפואר גלוי לכל, לחוץ בתוך החזיה הקטנה מדי.

ירדן ראתה שבת-דודתה מסתבכת עם החולצה, ונגשה לעזור לה. אפילו שהגיעה אליה מהצד, חזיותיהן החליקו אחת על השניה, מועכות אחת את השניה. השדיים התנגשו כמו במאבק טיטאנים, ויכולתי ממש לשמוע את קול הרעם. אחוזים אדירים מגופן של שתי הבנות הצמודות שמולי היו למעשה שדיים, הנעים אחד עם השני. בשלב הזה כבר הייתי צמוד אל הקיר, נפעם, בוהה במתרחש מולי ומנסה לשמור על תודעתי שלמה.

בעזרתה של ירדן הורידה אילת את החולצה, ונשארה עומדת בחזיה בלבד. היא נראתה מעט מבויישת, ידיה הדקות נעו לכסות על החזה הגדול, מתגמדות לעומתו. הנסיון הנואש, בנוסף לגופה הדק, גרם לחזיה להראות מלאה אפילו יותר, כאילו היא עומדת להתפוצץ בעוד מספר שניות.

"הגיע הזמן למדידות!" הכריזה ירדן. היא נעמדה בצמוד לאילת, שתיהן פונות אלי. הייתי בעולם החלומות. מולי עמדו זוג בחורות יפיפיות בחזיותיהן, שהכילו את שני זוגות השדיים הגדולים ביותר שייתכנו בתודעתי.

"מוכנה?" שאלה ירדן את בת-דודתה, שהיתה נמוכה ממנה בראש. אילת הנהנה.

ואז, בבת-אחת, לקחו השתיים נשימה עמוקה, יישרו את גבן, ומתחו את ידיהן לצדדים. השדיים גדלו עוד ועוד, החזיות נמתחו, והשמיעו קולות מחאה ניכרים לאוזן.

כל מה שהרגשתי לפני רגע היה כאין וכאפס לעומת מה שהרגשתי עכשיו. השדיים העצומים נעשו גדולים אפילו יותר, ועוד עלי הוטל להחליט מי מבין הזוגות גדול אפילו יותר מהשני.

קמתי ממקומי, מעט רועד. התמקמתי מצידן, כך שראיתי אותן בפרופיל, מצידה של ירדן. לא היה ספק: שדיה העגולים האדירים של ירדן העפילו על אלו של אילת, מכסים אותם מכלל ראיה.

אלוהים, הם כל כך גדולים.

עברתי מאחורי הבנות, שולח מבט אל סוגרי החזיות. שניהם נראו כאילו הם עומדים להיכנע ללחץ, והחזיה החלשה יותר של אילת נראתה כאילו היא בכלל עומדת להיקרע לגמרי. חשבתי שאני רואה קרע מתרחב באחד התומכים, אבל לא הייתי בטוח.

נעמדתי מצידה של אילת, מבטה נפגש עם שלי לרגע, ובחנתי את שתי הבנות בשנית. שוב, החזה המפואר של אילת לא הצליח להתמודד עם השדיים העצומים יותר של ירדן: יכולתי לראות מכל עבר את הגלובוסים הרחוקים יותר מעפילים על זוג הכדורסלים של אילת. אפשר אפילו היה לראות את בליטת הפטמות של ירדן מתנשאת דרך בד החזיה למרחק רב יותר מזאת של אילת.

שתי הבנות המשיכו להקשית את גבן ולהחזיק את נשימתן, מחכות לפסק הדין.

המשכתי להביט בהן ללא כל סיבה, למשך עוד מספר שניות, אך לבסוף החלטתי שמספיק.

"אין הרבה ספק." אמרתי. "הרי ירדן מתנשאים מעל הרי אילת."

הבנות חזרו לנשום באופן סדיר, כאישה אחת. ירדן פנתה אלי, מחייכת בניצחון, והחזירה את ידיה אל מותניה. "אתם לא יודעים שאי אפשר לכבוש את הרי ירדן?" שאלה בטון מתחכם.

אילת חייכה בעצבנות, חצי חיוך כזה.

"טוב, תראי," היא מלמלה, "נראה שנצחת"

"אין מה לעשות." אמרה ירדן. "אני גדולה יותר. לי יש את החזה הגדול ביותר באזור," היא פנתה אלי במבט תמהה, "ואולי בארץ?"

משכתי בכתפיי. שאלה טובה. ניסיתי שלא לבהות בחזה, אלא בפניה של ירדן. זה היה קשה.

"טוב, אבל זה לא פייר." אמרה אילת, מחבקת את שדיה הגדולים מתחתם, ובכך גורמת לי לעבור לבהות בה.

"למה?" שאלה ירדן.

"כי אי אפשר להוריד את החזיה."

"ואת חושבת שזה ישנה משהו?" שאלתי, בוהה בלי בושה בשדיים הנעים לאיתם ביחד עם ידיה של אילת.

"אני בטוחה." אמרה אילת, מביטה בי לראשונה.

"אז בבקשה." אמרה ירדן, ושלחה את ידיה אל מעבר לגבה.

"לא, אי אפשר!" קראה אילת. "רועי כאן."

"הוא כבר ראה אותנו בחזיה, מה ההבדל הגדול?" אמרה אילת בביטול.

אני לא עמדתי להתנגד, לא ולא!

"אוקי רועי, מוכן?" שאלה אותי ירדן.

ניקיתי את ראשי. עמדתי לחזות, לראשונה בחיי, באופן מלא בפסגותיהם האציליות של הרי ירדן. היה זה דבר שחיכיתי לו במשך שנים, דבר שפנטזתי עליו בלילות או בימים, שתמיד סקרן אותי, שתמיד הפריע לי בשולי התודעה.

לקחתי נשימה עמוקה, וניערתי מנטלית את מחשבותי. "מוכן." הכרזתי.

ירדן שלחה את ידיה אל מאחורי גבה והורידה את חזיתה. השדיים כמו זינקו קדימה, הפטמות מתגלות ממתחת לבד הנופל, מזנקות לכיווני. השדיים התרחבו מעט, מתנפחים לצדדים. הבד נפל אל הרצפה בשקט גמור, משאיר מאחוריו זוג שדיים חשופים נעים לאיטם. בהיתי ללא מילים, מופתע מכך שלא התעוורתי מהמראה הנגלה לפני. לבסוף התייצבו זוג הגלובוסים, ניצבים מולי, חשופים לעולם, וענקיים לחלוטין. בקצה כל גלובוס התנוסס קוטב אדמדם, מזדקר הרחק קדימה.

ירדן צחקה במבוכה מסויימת, וחיבקה את שדיה. הם נלחצו בין זרועותיה, מעט גולשים לצדדים. חזה ענקי שכזה לא נראה מעולם. והוא היה רק מטר, מטר אחד! מולי.

"עכשיו תוכל לשפוט באופן סופי." אמרה ירדן, בזמן שלידה שלחה אילת את ידיה אל מעבר לגבה שלה, והתירה את חזיתה. "ועכשיו יהיה ברור למי יש"

דיבורה של ירדן נחלש ונעלם. הבטנו שנינו בחזה של ירדן, שנגלה אל העולם לראשונה.

כמו בהילוך איטי, נעו ידיה קדימה, מחזיקות בקצותיה של החזיה. החזה הגדול, חופשי מכל כלא, החל לנוע קדימה. כל שד התנפח בנפרד, גדלים החוצה ומעלה, דוחפים את בד החזיה הלאה, הרחק, מהר יותר מכפי שאפשרו הקצוות, שירדן עוד החזיקה בידיה. לפתע היא שחררה את אחיזתה בבד, והלחץ על החזה העצום השתחרר סופית. השדיים התנשאו מעלה, מעצימים את גודלם ונפחם בן רגע. בד החזיה ניתז מעל הפטמות, שהזדקרו בכוח מפתיע, והועף כליל, לא מותיר את כל היקף העור חשוף. אילת הניעה את ראשה לצדדים, שיערה הארוך נע בגלים, כרקע לאקסודוס המתרחש מתחת לפניה. החזה תפח עוד ועוד, המשיך להתרחב, בולע לקרבו חלל. לבסוף נראה שהעור מתוח עד דק, והשדיים לא מסוגלים לגדול עוד. הם ניסו בכל זאת, פועמים הלאה, בנסיון נואש ובלתי אפשרי לגדול אפילו יותר, אבל נעצרו לבסוף ונרגעו. אילת שלחה את ידיה אל ראשה, שדיה עוד מזנקים ורועדים, ואספה את שערה לקוקו.

בהינו ירדן ואני במחזה כולו במשך מספר שניות, עד שנרגע.

מולנו, נובע מתוך חזה של אילת, עמד זוג שדיים ענקי להדהים, כביר מכל. הוא התנשא הרחק מעל חזה, הלאה מגופה של אילת, כאילו ניסה לברוח. נאלצנו להירתע מעט לאחור, לסגת מזוג הפטמות הגדולות שנע לעברנו.

העברתי את מבטי אל החזה הענקי של ירדן, שעמדה צמוד אלי מימיני, ובחזרה אל המראה הטיטאני שנגלה לפני.

"אני חושב שאין יותר ספק." מלמלתי. "הרי אילת הם הגבוהים ביותר אולי בעולם."

אילת שחררה את שיערה, וחייכה אלינו חיוך ביישני מעט.

"תודה." מלמלה. "אני די אוהבת את החזה שלי." היא הניחה את ידיה הקטנות, הזעירות, על פני השדיים העצומים. האצבעות נפרשו, והיא החלה מלטפת אותם בחיבה. הידיים היו כל כך קטנות לעומת הגודל העצום של הדבר עליו נחו, עד שהרגשתי סחרחורת.

"אני המומה." אמרה ירדן, מדברת לראשונה מאז נחשף בפנינו החזיון ממלא האופק.

היא התקדמה קדימה, ולהפתעתי המוחלטת, הצמידה את שדיה אל אלו של אילת.

היא הביטה בשני הזוגות הכבירים, משווה ביניהם כשהם צמודים אחד לשני. הסחרחורת שלי התחזקה, ונאלצתי לשבת. מצמצתי מספר פעמים, אבל המחזה מעורר ההשתאות נשאר מולי: בנות הדודות היו צמודות אחת לשני ככל האפשר במצבן הנוכחי, זוג שדיים עצום אחד למשנהו, העצום באופן ניכר עוד יותר.

"אין מה לעשות, מסתבר." הודתה ירדן לבסוף. "אילת הרבה יותר גדולה ממני."

"אני ענקית." הודתה אילת. "עצומה לחלוטין."

"זה בערך מתחיל לתאר את זה." אמרתי. "הבעיה שעד עכשיו חשבתי שזה התיאור המתאים לירדן, ומסתבר שצריך לערוך מחדש את הסטנדרטים."

"הי!" קראה ירדן, ונעמדה לעומתי. היא נעה קדימה, החזה הענקי מתנגש בי, והודף אותי אחורה אל הקיר. היא נצמדה אלי, וגיליתי שאני כלוא בין השדיים הענקיים אל הקיר, ללא יכולת לנוע. מעט נבהלתי.

ירדן הניחה את ידיה על מותניה, כולאת אותי אל הקיר בין שדיה, ונעצה את מבטה במבטי. "אתה עדיין אוהב את השדיים שלי, נכון?" שאלה, גבתה מתרוממת.

"בהחלט." עניתי. לא יעזור, אפילו למרות ההשוואה החדשה, הם עדיין היו עצומים. הפטמות החשופות שלה חפרו בתוך חזי.

לפתע נעה ירדן ימינה, וזוג שדיים אדיר עוד יותר התגלה, גם הוא מצמיד אותי אל הקיר.

"אבל את שלי אתה אוהב יותר." קבעה אילת, קולה נחרץ להפתיע.

"לא! את שלי!" הכריזה ירדן.

לא ממש הקשבתי להן. הייתי נעוץ אל הקיר בכוח שני זוגות שדיים עצומים במידה בלתי נתפסת, אבל מאוד מוחשית, כלוא ללא כל יכולת לזוז, ושתי הנשים שהיו בעליהן התווכחו את מי מהם אני מעריך יותר.

לפתע נרתעה ירדן לאחור, ואחזה במותניה של אילת, מושכת אותה בכוח. היא השתמשה במומנטום והתיחה את בת דודתה אל המיטה.

"לפני שהגעת לכאן אני הייתי מלכת הציצי!" צעקה ירדן בזעם, פניה מתעוותות בכעס נורא.

אילת החלה לסגת באיטיות, לאורך המיטה, הבעתה של דאגה וחשש. עכשיו כששכבה, שדיה הענקיים כיסו על כל בטנה, עד לתחתוניה הלבנים.

"אני מצטערת, ירדן," מלמלה אילת. "זה לא בכוונה, את יודעת וגם תמיד חשבתי שהגודל העצום שלי הוא מעמסה-"

"תפסיקי להדגיש את זה!!" צעקה אילת בכעס.

אילת הביטה בה בחוסר הבנה כנה. היא חפנה את שדיה אליה, כמיטב יכולתה, ומלמלה "אני לא מבינה אותך ירדן! אני מנסה להתנצל על כך שהחזה שלי גדול כל כך, ואת-"

ירדן צעקה קריאת קרב והתנפלה על בת דודתה.

שד עצום התנגש בשד עצום באלסטיות פוערת עיניים, והבנות החלו להיאבק אחת בשניה על המיטה שלי, ירדן מתקיפה בפראיות את אילת המסכנה.

"בנות!" צעקתי, מנסה להתגבר על ההמולה. התקרבתי אל המיטה, ונעתי להפריד ביניהן. אבל איפה אפשר להחזיק בגופן מבלי שזה יחשב לחוצפה? יכולתי לנסות לתפוס ברגליהן הארוכות, אך הן נעו ללא הפסק וקצת פחדתי להפגע. האפשרות היחידה השניה הייתה מעל אזור המותניים, אלא שרוב השטח הזה היה למעשה עור שדיים חשוף.

"ירדן, תפסיקי!" ניסיתי לפקוד עליה, בחוסר אונים.

ירדן התרוממה לרגע, ידה האחת אוחזת בידה של אילת וידה השניה חופנת את פרצופה של הילדה המסכנה. היא שלחה אלי מבט זועם. "אתה בכלל לא מבין!" היא צעקה. "אתה לא יודע מה זה!"

אילת השתמשה בהסחת הדעת הזאת והצליחה לנער את עצמה במהירות. היא קפצה אלי! אילת חיבקה אותי, צד גופי נדחס בין ההרים שהיו שדיה, בקושי מסויים. "תעצור אותה, היא מטורפת!" לחשה לי אילת בבכי. לא ממש הקשבתי לה, כי הייתי מעט המום מכמויות בשר השד שעטפו את גופי.

ירדן התרוממה על המיטה. היא נראתה כמו אלה נוקמת מהמיתולוגיה: שערה הארוך והפרוע עוטף את פניה הזועמות, ידיה קפוצות לצידיה ומבליטות את שריריה, גופה נע בגלי נשימה עמוקים וסדירים, וחזה הכביר כה גדול עד שהוא מטיל צל משלו.

"רועי, אל תתערב בזה!" צעקה עלי האלה, והתנפלה עלי ועל אילת. שלושתינו נפלנו על הרצפה במכה.

שוב הייתי כלוא בין שני זוגות של שדיים ענקיים, ללא יכולת תזוזה. ניסיתי לתפוס את ידיה של ירדן אך היא הייתה מהירה ממני. צעקתי עליה שתפסיק, אך היא רק צעקה עלי בחזרה.

הייתי מבולבל ודעתי מפוזרת, לא יודע אם להתמקד בזעמה של ירדן או בפטמות העוצמתיות שחדרו את גופי מתחתי ומעלי. בשלב הזה אילת ניסתה להתנער ממני, מאחר שהיתה מתחתי. הדבר גרם למערבולת לא ברורה של גופים. וכך, במצב המטושטש הזה, היכה בראשי שד עוצמתי בבעלות לא ברורה, ומעוצמת המכה איבדתי את הכרתי.